אין אין, לא משנה מה אני תמיד אחזור מצוברחת אחרי ארוחה אצל המשפחה של בעלי. אמנם אנחנו לא מגיעים אליהם הרבה כי הם גרים רחוק מאיתנו בצפון.אבל אני לא יכולה עם ההערות שלהם על התינוקת שלי. ילדתי לפני ארבעה חודשים וכל פעם שאני שם הם לא מפסיקים עם ההערות. אני אף פעם לא בטוב שם ואני מרגישה שזה משפיע ישירות על הבת שלי ולכן יוצא מצב שהיא בוכה עליי בידיים שלי הרבה. משהו שלא קורה כמעט בחיים. ואז מצטייר שאני לא יודעת להרגיע את הבת שלי ושחמותי יודעת יותר טוב. היא תמיד באה ולוקחת לי אותה כדי להרגיע. זה ממש פוגע בי. שונאת להגיע אליהם, אין לי אפילו אצבע להצביע מה כל כך מפריע לי בהם. אולי כי אנחנו עם מנטליות כל כך שונה. הם יאמרו א אני אומר ב. תמיד!

תשתפי את בעלך , ואם זה לא עוזר תשמעי את קולך

ואי זאת הסיבה שהתרחקנו אני והחמים שלי לגמרי מדי פעם בעלי לוקח את הבת שלי אליהם חוצמזה אין לי שום קשר אליהם ממש מפגרים בחיים לא אבין אותם עושים ממני דפוקה כל הזמן שילכו ללכת רחוק מתוק😂

לא עזר לא שדיברתי עם בעלי ולא שהשמעתי קול הכל חרטא חושבים שיודעים הכל התרחקתי וזהו מה אני צריכה עוד כאב ראש חחחחח

רחוק מתוק כמו שרשמו כאן

איך אני מבינה אותך את לא יודעת אפילו! ולדבר עם הבעל זה באמת לא עוזר כי אצלי אישית חפרתי לו אין סוף ובסוף בואו זה המשפחה שלו כמה גם הם יכולים לשמוע אותנו מתלוננות עליהם? (למרות שהכי בצדק) תקשיבי לי טוב בתור אחת שסובלת מהמשפחה של בעלי הבנתי שאין במה להלחם שבסופו של דבר הם המשפחה שלנו לכל החיים תשני גישה תנטרלי לגמרי אל תתני לזה להשפיע עלייך ולא על הילדה שזה לא יכנס לך בית ותזכרי שאת אמא טובה בדיוק כפי שאת!

כל כך מבינה אותך. חזרתי עם צירים הביתה מהלחץ שהם עשו לי! נכנסתי למיטה משמונה. תגידי תודה שאת לא רואה אותם הרבה אני מתה ללדת כדי לעצור את הסבב כל שבת שניה הזה שהרס לי תחיים!

תתחילי להמציא תירוצים.. בכל פעם שעולה הצעה ללכת לשם תגידי שאת לא מרגישה טוב

תודה בנות, אתן מהממות! זה בעיקר התחושה שחמותי נותנת לי. שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי, שאני בלחץ ושאני משדרת לה את זה כל הזמן. וזה פשוט ההפך הגמור, אני יודעת איזו אמא אני, אני האמא הכי טובה שיכולה להיות לבת שלי, אני כבר מכירה אותה כל כך טוב באמת, אפילו אני מופתעת מעצמי לילדה ראשונה, והיא החמות הזאת, בשנייה מורידה אותי. היום פעם ראשונה שכמעט בכיתי מהעצבים שהיו לי בגוף. במזל התאפסתי על עצמי. המזל שיש לי בעל אוהב שמעריך אותי בטירוף, והוא אמר שאין מה לעשות. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד ושאני צריכה להיות בטוחה באמא שאני.

ואי אנונימית שמעי חמתי בול כזאת ופשוט הבנתי שהיא בן אדם כזה שחושב שהוא יודע הכל ומעל כולם פשוט התרחקתי מהסתומה הזאת תמיד הייתה מקטינה אותי ועושה צחוק מהמילים שלי חושבת שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי שתעוף לעזעזל אל תתייחסי

בסופו של דבר אנחנו האמהות של הילדים שלנו ולא קשור באיזה גיל ואיזה ילד זה ראשון/עשירי אנחנו הכי טובות בשבילהם ושיקפצו כל השאר שימשיכו לחיות בסרט משל עצמם ואף פעם אל תראי חולשה להפך תעשי מהכל צחוק ותעמדי על שלך♥️

להגיד לך שלא מתייחסים לילדה שלי כשאני הולכת לשם ולילדים של הבנות כולם מתייחסים את יודעת כמה זה מעליב? אבל מה אפשר לעשות אני באמת שואלת ? איך אפשר לא להיעלב?

אנה לקחת לי את המילים מהפה!! בדיוק כמוך באותה סירה 😁

סעמק עם החמות האלה.... גמני מבינה אותך כל פעם חוזרת מצולקת משבת אצליהם ובמיוחד מגיסה אחת שבא לי לשבור לה תפנים ורק מדברת עלי מאחורי הגב כל היום כוס אמא שלה🤬🤬🤬🤬 ואי אני מפחדת ללדת רק מהעצבים

אוף כואב לי לשמועעע שזה מה שאת עוברת אני באמת לא מבינה לא לתת תחושה כזאת לכלה שלך אשכרה האישה של הבן שלך למה יש חמות כאלהההה איפפפפ🥺 אני במקומך לא הייתי הולכת זה קיצוני אבל אני לא נכנסת למקומות שאני יודעת שאני יוצאת ברע ועכשיו את גם אמא אז בכלללל מזה לקחת לך את הילדה מהידיים אמממאלה אין סיכוי שזה היה קורה עם חמתייייי איןןןןןןן

היי אנונימית מבינה את התחושות שלך אחרי הלידה הראשונה עם הבכורה שלי, הרגשתי בהתחלה ממש תחת סיר לחץ של הסביבה בעיקר המשפחה של בעלי, כל הזמן הערות, כל הזמן ביקורות, כל הזמן "למה ככה" ו"תעשי ככה" זה מתסכל, זה מלחיץ וזה גם מוריד את הביטחון אבלללל היום בדיעבד למדתי שזה נטו קשור לביטחון העצמי שלי בתור אמא כי היום שאני כבר יותר בטוחה בעצמי, אני יודעץ לדפדף את ההערות והתגובות וגם לתת הערות בעצמי לדברים שלא נראים לי לעין עם הילדה שלי לצערי אי אפשר לחנך את הסביבה ולגרום להפסיק את זה, כי זה עניין של אופי, אבל כן את יכולה לשנות את איך שאת מסתכלת על זה אני אישית בחרתי להסתכל על זה שזה בא ממקןם של דאגה ואהבה , רצון לעזור, רצון להיות קרוב לנכד, ולא מרוע, וזה בסדר שהם מעירים ומדברים, כי זה שלהם, ואני יכולה לקבל את זה ויכולה גם לא לקבל, בחירה שלי