מי יכולה לעזור לי ולתת עיצה? אני בקריסה הבן שלנו הגדול בן 7.5 ילד חכם מאוד אבל עם התקפי זעם וטנטרומים של ילד בן שנתיים אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא מתחיל סרט של צרחות, בעיטות, מכות, זריקה ושבירה של חפצים ופגיעה פיזית בנו ההורים שלו יש לו עוד 2 אחיות קטנות הלכנו להדרכת הורים כמה פגישות והיא לימדה אותנו איך להתנהג איתו ובהחלט שינינו את הדרכים שלנו אבל הוא נשאר בשלו אני מרגישה שיש פה משהו מעבר הבעיה הגדולה של הילד היא בעיקר מול אבא שלו שמשקיע בו את הנשמה אבל גם נכנס איתו לעימותים שקשה מאוד לצאת מהם שיטת החינוך שלו רכה מדי לטעמי היום אחרי ריב של שעה וחצי שכלל צרחות של הבן שלי שכמעט הזמינו לנו משטרה, הרמה של רהיטים בבית והטחה שלהם ברצפה הוא קיבל את מה שרצה כי בעלי הרגיש שהשיחה איתו לא מובילה לשום מקום ושהוא לא מבין בכלל על מה מדברים (לא ברור לי איך ילד בן 7 לא מבין סיבה ותוצאה או השלכות של מעשים) אני כעסתי על זה מאוד כי זו לא הדרך שלי בעלי אומר שבשביל השקט הנפשי של כולנו העדיף לתת לו כרגע את מה שרצה ויטפל בזה אחכ אני מבחינתי חושבת שהילד מרגיש שהוא ניצח. עשה בלאגן וקיבל מה שרצה. פשוט מאוד זה כמובן מוסיף המון מתחים לבית והמון חילוקי דעות ביני לבין בעלי אני לא יודעת מה לעשות , המצב בבית בלתי אפשרי ואני חוששת כי בריאותית קשה מאוד מה עושים במצב כזה?

את צודקת לתת לו את מה שהוא רצה זה הדבר הכי גרוע שיש תמשיכו בהדרכת הורים ואם זה לא עוזר תחליפו למדריך מקצועי יותר.

אם את יותר אסרטיבית ו הילד יותר ממושמע לך עדיף שתקחי את פיקוד בחינוך ובעלך לא יקבל החלטות עבורו בתקופה הקרובה . מניסיון יכולה להגיד לך שאנחנו קיבלנו החלטה שפוגעים במקום שהכי כואב נכון להיום האקס בוקס נלקח ממנו ורואים ממש שיפור בהתנהגות כן היה בלאגן בזמן שלקחנו אבל לא ויתרנו רואים כמה משתדל להתנהג טוב בשביל לא להפסיד דבקים נוספים

אני אפילו לא מצליחה להסביר לבעלי כמה הוא טעה שעשה את זה ואם אתחיל בכלל לדבר על זה הוא יצרח עלי אמרתי לו שזה לא לעניין , הוא אמר " יש שיקולים אחרים כמו הבריאות הנפשית שלי ושל הילד" לדעתי תירוץ עלוב ולא לעניין

תגידי לבעלך שהיום הוא בן שבע וחצי עוד כמה שנים ולא הרבה שנים הוא בגיל ההתבגרות שם יהיה לו הרבה יותר קשה

נשמע שאתם מנהלים איתו משא ומתן ויכוח על משהו לא צריך להיות ארוך. שווה אולי לשמוע מהמורה איך הוא בבית הספר האם גם שם יש התפרצויות כאלו, איך הוא חברתית? יכול להיות שיש בעיה עמוקה יותר.

מסכימה עם פלונית לא צריך להיות ויכוח בכלל החלטה ויישום ולעמוד מאוחרי ההחלטה הילד מבין שאין חוכמות ולא ניתן לשחק אתכם

מבחינת בית הספר הוא בסדר גמור אין לו התפרצויות הוא ילד חכם ותלמיד מבריק בבית הכל קורה ובעיקר מול אבא בעלי משקיע בו את הזמן שאין לו והילד לא מעריך בכלל שום דבר ממה שהוא מקבל ניסינו לא לנהל משא ומתן ובתחילת הטנטרום שלו היינו שלווים ונינוחים אבל השלווה הזו מגבירה אצלו את הווליום וזה גלש למקומות בעייתיים מאוד כמו לכבות לי את הטלוויזיה בפנים, להרים את השולחן בסלון ולהפעיל אותו על הרצפה, לזרוק כריות על הטלויזיה ועוד ופה כבר לא יכולנו אני הרמתי את הקול ובעלי התחיל לאבד את זה יצאתי מהבית עם הבנות לעשות סיבוב כי התחילו לי דפיקות בלב בעלי ניסה לדבר איתו והתשובה שלו הייתה " אם לא תיתן לי מה שאני רוצה אני אמשיך לעשות לך מה שעשיתי עד עכשיו" הוא לא הבין שום דבר ממה שמדברים איתו , הוא הבין שזה פוגע בנו והמשיך בשלב מסויים בעלי לא יכל יותר ונתן לו מה שרצה אחרת היה מסיים במיון לב

ועוד דבר , תקחי אותו לאבחון יכול להיות שהפרעות קשב אין אבל הוא כן אימפולסיבי ולזה גם יש טיפול.

איפה עושים אבחון ? אני חסרת אונים

את הולכת לרופא משפחה ומבקשת ממנו הפניה לאבחון הפרעות קשב אם עת בכללית את מורידה אפליקציה בשם אפליקשב ושולחת שאלון למורה בצורה דיגיטלית כמו כן גם אתם ממלאים שאלונים דיגיטלית באפליקציה לאחר שהשאלונים מלאים יצרו אתכם תור לתיאום תור אצל רופא הפרעות קשב . לפי מה שאת מספרת הוא חייב אבחון וטיפול רגשי טיפול נכון אתם תראו שינוי ❤️

אם יש לך ביטוח פרטי את יכולה לעשות אבחון דרך הפרטי , תתייעצי עם הסוכן ביטוח שלך .

לא הייתי ממהרת לעשות אבחון, בעיקר אם את אומרת שהכל בסדר בבית הספר והמורה לא מרגישה קושי הרי מערכת החינוך שמה לב בעיקר לילדים שמפריעים. איך הוא מבחינה חברתית? הוא מרוויח משהו מההתקפי זעם האלה ואתם צריכים לנסות ולהבין מה. אולי זה הדרך שלו לקבל תשומת לב או שבאמת יש איזושהי בעיה של ויסות רגשי. גילוי נאות, אני פסיכולוגית חינוכית. ולגבי אבחונים זה תלוי איזה אבחון את רוצה לעשות אפשר לעשות פרטי ואם יש צורך והמלצה מצד המערכת יש עיריות/מועצות שניתן לעשות דרך השפ"ח תלוי בשירות שהוא נותן

בביה"ס הכל בסדר, אין טענות מיוחדות חוץ מהתקלויות חברתיות רגילות שיש לכל אחד בגיל הזה אבל אין משהו יוצא דופן או חריג לגבי הרווח - הוא מקבל כל כך הרבה תשומת לב חיובית, בכמויות! גם ממני וגם מבעלי הוא מקבל הכל הוא פשוט לא מסוגל לקבל "לא" והוא יודע שזה מקפיץ אותנו אני לא חושבת שהתפרצויות הזעם האלה מתאימות לגילו יש פה משהו מעבר ואני לא יודעת לשים על זה את האצבע

מניסיון אל תחכי להמלצה של ביה"ס אני זו שהרמתי טלפון למורה והעלתי את הנושא בלי פחד . שוב לא חייב להיות עם הפרעות קשב נשמע שמדובר באימפולסיביות שזה מצריך הדרכת הורים ואין ספק שטיפול צריך חלילה לא חולקת עלייך פלונית אבל ילד אימפולסיבי שלא מטופל זה פצצה מתקתקת בלי טיפול ועזרה להורים זה יכול להחמיר את המצב אגב , הוא סובל מחרדות ? מאחלת לך הצלחה רבה

תקראי קצת על וויסות רגשי יכול להיות שיש לו קושי בכך

ברור לי שיש לו בעיה בויסות רגשי אבל זה כבר גולש למקומות אחרים הצקות מכוונות, התעלמות ממה שמבקשים ממנו, התחמקות מדברים שלא נוח לו לעשות וכו' היינו בהדרכת הורים , קיבלנו כלים לא תמיד קל ליישם ברגע האמת אבל אנחנו מנסים ופה אני שואלת את עצמי האם הבעיה היא בנו או בילד

אנונימית יקרה מסתמן שיש כאן בעיה נפשית שמצריכה אבחון וטיפול. זה שבבית הספר ״הכול בסדר״ לא אומר שהכול בסדר, ובעיות חברתיות שנראות לך ״רגילות״ אולי לא רגילות בכלל. פני לרופא משפחה תציגי את מה שרשמת כאן תדרשי הפניה לאבחון במכון הילד באזורך זה תהליך שיכול לקחת כמה חודשים אבל בסוף תהייה אבחנה והפניה לאנשי המקצוע הנכונים ותוכלי לנשום לרווחה. אל תחכי אפילו עוד רגע. רשמת פה כמה פעמים שאת מרגישה שיש משהו ולא מצליחה לשים את האצבע על מה - אינטואיציה של אמא חזקה מהכול, תעשי מה שצריך שיהיה יותר טוב לילד ויותר טוב לכם בעקבות כך.

מה הכוונה בעיה נפשית?

הייתם בהדרכת הורים אצל פסיכולוג?

ממליצה לפנות להערכה פסיכולוגית להתאמת דרך טיפול, אם פרטני דיאדי שזה הורה וילד או רק הדרכת הורים. ובאמת בעלך טועה שהוא נותן לו מה שרוצה. בשביל השקט הנפשי כדי כשמבקש משהו לא ישר לומר כן או לא אלא לתת חשיבה לפני אם זה משהו שאתם רוצים גם לעמוד בהתפרצות או משהו שאתם מעדיפים לשחרר ובמידה ומחליטים שלא חובה לעמוד מאחורי זה אחרת באמת לומד שזה משתלם, ואגב אחרי כזו התפרצות הייתי שוקלת גם מתן של עונש, משהו שמתקשר ומלמד את ההשלכות שיש להתנהגויות האלו

איזה עונש הוא יכול לקבל על מה שעשה? כל הסופש נהרס לנו בגלל זה

שוב אני אומרת מידע וניסיון ועבודה מקצועית, במידה ויש לילד בעיה מאובחנת, לא צעקות ולא עונשים יעזרו, כי זו לא הדרך הנכונה, אלא פתרונות טיפוליים ועבודה עם הילד. תנשמו עמוק, אל תתנו לזה להרוס לכם. התסכול והקושי מאוד ברורים, גשו עם הילד לבדיקות כדי לקבל אבחנה ודרכי טיפול.

אני גם לא בעד עונשים אבל בגיל שבע צריך להבין שיש תוצאות והשלכות למעשים שלנו. על מה הוא התווכח והתפרץ? וגם ניתן פשוט להכניס אותו לחדר שלו ושם שישתולל וישבור ולתחום את זה. ושוב אצל מי הייתם בהדרכת הורים?

שלחנו אותו לחדר , הוא אומר "אני לא הולך" גם כשהלך לחדר יצא משם באותה מהירות שהלך אין לתחום ואין נעליים מה הכוונה אצל מי היינו? אצל מדריכת הורים

לדעתי אתם צריכים פסיכולוג כי כנראה צריך גם הדרכת הורים וגם טיפול. מדריכי ההורים לא תמיד מאוד מוצלחים זה הכשרות מאוד קטנות.