הלוואי ואני אוהב את הקטנה שלי אפילו חצי ממה שאני אוהבת את הגדולה שלי

למה ככה? 😪

תתחברי אליה. תיהי איתה- תוודאי שבכל פעם שהיא בוכה הלב שלך הזדהה איתה. תרימי אותה תריחי תנשמי אותה אלייך. זה יבוא ❤️

חכי מאמוש...את תתאהבי בה....זה עניין של חיבור

וזמן

איזה אומץ להיות כל כך כנה, כל הכבוד לך ❤️. אין לי ספק שאת תהיי מוכנה למות בשביל שתי הבנות שלך. טבעי לגמרי שלוקח זמן להתחבר

אני כותבת את זה עם דמעות אני מרגישה אמא רעה. עם הגדולה החיבור היה מיידי השנייה נולדה היא כבר בת חודשיים ואני לא מוצאת שום רגש אליה, כמה שאני לא מנסה אני לא מצליחה. אני מוצאת את עצמי מחייכת אליה בכוח רק כדי שתראה חיוך. לא מצליחה לדבר אליה כמו שדיברתי עם הגדולה אני מחבקת ומנשקת אותה מדי פעם בכוח ולא מרצון אלא רק כדי שהיא תרגיש קצת חום ולא אמא רובוטית. כל כך קשה לי עם זה. מרגיש לי כאילו אני סתם עושה בייביסיטר על איזה ילדה ולא שהיא שלי. קמה אליה בלי חשק רק כי צריך ואני יודעת שהיא חסרת אונים וצריכה אותי. מתי זה יעבור? אני אצליח לאהוב אותה? אף אחד לא יודע על זה מבחוץ כולם חושבים שהכל בסדר והכל רגיל אני מתביישת ממש לדבר על זה בגלל זה מצאתי את זה המקום היחיד שאני יכולה לפרוק בו

אנונימית יקרה את מרגשת וכנה מאוד. איזה אומץ להגיד הכל בכזו אותנטיות ויושרה. כל רגש שאת מרגישה הוא לגיטמי וראוי ויש לו מקום. אני ממליצה לך ללכת לטיפול נפשי, לראות מה מקור החסמים הרגשיים שלך איתה זה מאוד יכול לעזור לך. ובעיקר חמלה עצמית

אל תרגישי אמא רעה עובדה שזה כן מפריע לך ואת מנסה להבין איך ישתנה ומתי תני זמן לעצמך ולחיבור ואני גם הייתי פונה לייעוץ אולי שיחות אותי באמת יש חסימה או אפילו דיכאון אחרי לידה… יש פסיכולוגים מסובסדים גם דרך קופת החולים או אפילו לדבר ולשתף כן מישהו קרוב❤️