אני בהריון, ואנחנו זוג צעיר שמתחיל הכל מאפס בלי עזרה של אף אחד..לפעמים עוברת בי המחשבה למה נכנסתי לזה בשלב כזה מוקדם? ואם לא יהיה לנו מספיק כסף? ואם אהיה אמא רעה ולא סבלנית? ואם אתחרט ולא יהיה לי כוח ורצון לגדל אותם? ואם לא אתחבר אליהם? גילו לי שיש לי בת וזה עוד יותר מלחיץ אותי...מלחיץ אותי העתיד , אני רואה את הנערות של היום ואני מפחדת שגם שלי תהיה פרובוקטיבית שתצטלם ערומה ...אמנם קיבלתי חינוך מושלם בקטע הזה מההורים ואני לא כזאת בעצמי, ובכל זאת יש גם את ההשפעה של הסביבה... הכל פתאום מלחיץ אותי. שהכנסתי את עצמי אל הלא נודע שאתחייב אליו לכל החיים.. עוברת בכן המחשבה הזאת? אני ממש מפחדת..מפחדת שלא יהיה לי סבלנות להשקיע בהם, אני לא בחורה אימהית וחסרת סבלנות ומפחדת שעם ילד זה לא ישתנה ...אוף אני מרגישה רע כל כך. רע בקטע הכי קשה שיש. לא יוצאת מהמיטה ובלי חשק לעשות כלום . אמנם יש ימים כאלה וימים כאלה, אבל לאחרונה התחושה של הפחד מהלא נודע מציפה אותי לא מעט...

אני איתך באותה מחשבה אהובה. הפחד מהלא נודע גורם לי לחרדות ולהתקפי חרדה. הדבר היחידי שמחזיק אותי שפויה זה הידיעה שאם אמא שלי גידלה אותי וגדלתי להיות מי שאני -למרות- הסביבה והתנאים שגדלתי בהם אני בטוחה שגם הילד או הילדה שלי יהיו בסדר גמור. ועצם השאלה ששאלת כאן אני יכולה להגיד לך בוודאות שאת תיהי אמא טובה זה בטוח!

אנונימית. את מהממת ❤️ תודה רבה אני בטוחה שגם את!

♥️♥️♥️

מכירה הרבה נשים שלא היו אמהיות ולא התחברו לילדים והן אמהות מדהימות כשיגיע הילד שלך תלמדי להכיר בעצמך כוחות ותכונות שלא ידעת שיש בך

לדעתי אין אמא שהיא לא טובה!- כל אמא טובה בדרך שלה. המחשבות שלך לגיטימיות לגמריי.. הלא נודע תמיד מפחיד ומוביל למחשבות. אני רק יכולה להגיד לך שהכי טוב להשליך לה׳ יתברך, לדבר איתו ולהתפלל אליו יום יום שאת רוצה להיות אמא טובה, מכילה, עם סבלנות, אמא שמחה שיהיה לה כוח לגדל את ילדיה בנחת ואני מבטיחה לך- שום תפילה לא שבה ריקם! הכל יהיה בסדר🌸