אז ילדתי לפני שבוע. ילדה מקסימה ומהממת, באמת. הכנתי את עצמי לבייבי בלוז המדובר והוא ללא ספק הגיע. מעין תחושה קלה כזו של חוסר מצב רוח, עייפות ובכי פתאומי. אפילו כשבעלי אומר לי שהוא אוהב אותי. נולד לי גם מצפון ענק, שלא ממש נותן מנוח. כל בכי שלה הלב מתכווץ. אני אצל ההורים שלי כבר כמעט שבועיים (עוד לפני הלידה) כדי לקבל עזרה ותמיכה. בעלי מהמם ותומך אבל בגלל שהוא עובד בעיר אחרת וצריך להיות בעבודה ב6 הוא קם ב4 ונוסע שעה לכל כיוון. זה מקשה עליו. הוא לא בבית שלו, המקום הנוח שלו ובנוסף לזה אנחנו גם שומרים נידה. ופתאום הריחוק הזה אחרי 9 חודשים שהכל מותר, בשנייה אחת מתרחקים. והתינוקת החדשה שתופסת את תשומת הלב מן הסתם.. פתאום הכל שונה. ואני לא מוסיפה בכלל את הכאב של התפרים, החלב הנוטף, החזה הכואב, ולחזור לבית חולים למעקב צהבת.. אני רק צריכה להרגיש טוב יותר, שהתחושות הקשות של ״אני לא מספיק טובה״ או הפחד מלחזור הבייתה יעברו ואוכל להתחיל לחזור לעצמי ולהכיר את הילדה שלי בלי להתכווץ בכל פעם שבוכה.. מתי כבר מרגישים שיפור?

הכלללל עובר אהובה, רגשות טבעיים לגמרי את עוד מלאה בהורמונים. גם אני הרגשתי כמוך, לפני שנסענו מההורים הביתה הייתה עצבות כזאת, זה עובר, אבל תבקשי עזרה מההורים גם כשתהיי בבית זה מאוד מקל

ואת אמא מספיק טובה!!!! אל תדאגי תגידי את זה לעצמך ותאמיני בזה, וכולם עושים טעויות. אנחנו עושים את כל ההשתדלות בשביל התינוקות שלנו וזה מה שחשוב

תתנחמי בזה שהזמן עובר וגם התחושות משתפרות עם הזמן אני שלושה שבועות אחרי לידה עברתי את כל מה שאת עוברת וברוך השם עכשיו הכל הרבה יותר טוב