אנחנו גרים אצל חמותי וביקשתי מבעלי שיחסוך כסף בצד כי אנחנו עם ילד בן חצי שנה ונמאס לי לשמוע כל יום תלונות שאני מגדלת אותו לא טוב ובכלל אנחנו כבר משפחה באלי בית משלי והוא לא רוצה הוא רוצה להמשיך לגור פה ולי נמאס כבר אז אמרתי לו שאם הוא לא מתכוון אז אמרתי שאם הוא לא מתכוון אז אני אעבור עם הילד לבד יש לי דירה אבל הוא לא רוצה לעבור עיר אז אמרתי אם לא לעבור עיר אז לפחות תחסוך נשכיר משהו קרוב להורים שלך והוא פשוט לא מעוניין ודייי אין לי כוח כבר אני גרה לבד מגיל 18 וכרגע בת 21 ואני רוצה לחזור לזה לבית למשפחה שלי ולא לגור עד סוף החיים אצל חמותי דייי

מהתחלה לא הייתי גרה שם מסכימה איתך גם גרה מי גיל 17 כיום בגילך ואין סיכוי קלוש לחזור להורים אפילו לא לישון לילה סתם ככה בנים מתבגרים יותר מאוחר אולי הוא עוד צעיר ולא מבין כמה זה נחוץ,וטוב לו להיות תחת הידיים של אמא הוא חיי לבד פעם ?

נשמע מאוד מאוד הגיוני. אני לגמרי איתך

את צודקת וזה מובן. תנסי לעשות לו שיחה רגועה בלי עצבים ולהסביר את עצמך לגור עם הורים של אחד הבני זוג זה לרוב מתכון לאסון

כשאת צודקת את צודקת

ללי הוא גדול ממני ב10 שנים מרגישה יותר בוגרת ממנו זה מעצבן דייי אולי אני באמת אעזוב הכל ואעבור לדירה שלי בלעדיו נועה אני עשיתי שיחות הוא אמר לי נהיה רק בהתחלה אצלם כי קשה אחרי לידה ויש לציין שהוא לא גר אף פעם לבד אבל הבטיח לי שנשכיר דירה מתי שאני ארצה סבבה עכשיו הוא כבר בן חצי שנה ואני מסתדרת מצויין איתו לבד וזהו מרגישה מוכנה לעבור וכנראה הוא חשב שאני רוצה עכשיו עד סוף החיים לגור אצל ההורים שלו

דיי אני רוצה להרגיש שאנחנו משפחה לגור ביחד בלי חפירות מההורים שלו ובפרטיות שלנו הוא כל פעם אומר לי כן צודקת אני אחסוך והוא לא חוסך ואז כשאני שואלת למה הוא אומר את צודקת חייב כבר להתחיל לחסוך דיי אין לי כוח

זה בלתי נסבל את צודקת לחלוטין. בעלך תינוק בעצמו וחייב להתבגר!!

את צודקת וזה שהוא לא גר לבד רק מוכיח כמה הוא עדיין ילד בעטיפה של גיל 31 בעלי גם 35 אבל גר לבד וגם לא מוכן לחזור להורים אבל גם תינוק בפני עצמו בדברים אחרים ומרגישה זקנה בת 60 לידו תאמיני לי מתיש שימי אולטימום לדעתי תלכי איתו לבנק תסגרו כמה נכנס לחיסכון באופן אוטמטי תקבעי את את התור לפקיד וכו שלא היה לו אופציה לחרטט

ללי אני מנסה כל הזמן הוא מתעלם מתחמק מהכל אין לי כוחות כבר