תחושות קשות לפעמים... קורה לכן שאתן תוהות אם חס וחלילה עשיתן עוול לילדים שלכן בזה שהבאתן אותם לעולם? אני לא מצליחה להשתחרר מזה. מטורפת על הילדים שלי ובע"ה גם רוצה עוד, אבל אני יודעת כמה העולם הזה יכול להיות קשה, כמה אכזריות יש בו, ואני מתה מפחד שזה יגיע אליהם. שהם יצרבו, שיכאב להם, שהם יגלו כמה אנשים יכולים להיות מפלצות, שאדם לאדם זאב, שיש רעב וחולי או שההתחממות הגלובלית תהרוס להם את העולם.. לא יכולה לשאת את המחשבה שחס וחלילה יקרה משהו שיגרום להם לסבול, ולפעמים זה גורם לי לחשוב שאם זה המצב של העולם, למה עשיתי להם את זה? למה הבאתי אותם לעולם, לסיכון הזה של לחוות דברים כאלו? מרגישה אנוכית שהבאתי אותם רק כי בא לי, ואולי להם לא יהיה טוב. אני מתפללת שהילדים שלי יביאו אור לעולם, אבל גם שהעולם יביא רק אור להם.

אכן העולם לא פשוט, אנחנו צריכות לנסות לעשות טוב סביבם, לתת להם כלים להתמודד עם העולם ולקוות לטוב יכולה לספר שמכירה ניצולת שואה שאמרה לעולם כזה לא אביא ילדים שלא יסבלו כמו שאני סבלתי והיום היא מתחרטת הלוואי וכולם יחליטו להעניק לילדים שלהם עולם טוב יותר וינהגו בהתאם

תודה לאלי, אמן. את ממש צודקת.