נמאס לי כבר. לא יודעת איך להעביר לבעלי שהוא לא בסדר. אין לו סדר יום , הוא לא עובד ( חיים בניסים ברוך השם לא מתלוננת על כלום לא חסר לי כלום) אבל חסר לי סדר , הוא יושן מתי שבא לו יוצא מתי שבא לו , היום ישן עד 1 וקם ויצא ואני מרגישה כל הזמן לבד אין עת הסדר יום ביחד אין ארוחות אין נעליים הכל הפוך כוסעמק אני רןאה אותו ככה בא לי גם להפוך הכל ולישון כל היום יא ראבק. וגם שאני עושה את זה אני משתגעת כי אני לא רוצה באמת לישון כל היום אני רוצה לקום לחיות אבל אני פאקינג חודש 9 אין לי חברות ולא נעליים אין לי עם מי להיות. אני גם לא יודעת איך להעביר לו את הדבריםםםם נמאס לי מהחיים ככההה, אני נכנסת לדיכאוןןן. אין לי בשביל מה להשקיע לא אוכלת כמו שצריך לא כלום. סתם נגיד היום בבוקר במקרה קמנו מוקדם , קמנוו רגילללל הכל טובבבב!!! היה יתושים בבית אמרתי לו שהיום יעשה ריסוס בעזרת השם... אמר בגלל שאשתי לא יודעת לסגור את הרשת אמרתי לו מה הקשר רשת כבר שבוע לא הערת לי על הרשת הזאת הם נכנסים מהרווחים בין לבין. ואז אמרתי לו אי אפשר לקום איתך בוקר אחד בלי הערות. נכנסתי לחדר דייי חזרתי לישון הוא דופק לי תבוקר כל החיים שלי מבולגנים אין לי שגרה כל יום אצלי אני מנחשת אם יהיה טוב או לא. מנחשת אולי יהיה משהו לעשות והכל נגרר איףףףף. ואני גם לא מצליחה לדבר איתו כי איןןן לא מצליחה. והוא גם לא מבין שדופק לי תיום כי אחכ הוא בא , אומר איזה משהו שיצחיק אותי ואני צוחקת מה יש לי לעשות. כבר לא משתדל לא כלום מה אתה לא שם לב למצב שלי לא מעניין אותך כולי זרוקה כוסעמק לא בא לי לעשות כלום. אווןףף אפילו לכם אני בקושי מצליחה להעביר את זה נמאס לי. אולי לי יש בעיה😫😫

דחוף שיעוף לעבוד

נשמע ששניכם בסוג של דיכאון / באסה , תשבי לדבר איתו פנים מול פנים לשפוך הכל לדבר מהלב אין סיבה שלא יבין ולא יקשיב לך..

לא מצליחה להבין מה זה לא עובד? ממתי אתם חיים חח ומה איתך? עבודה עושה שיגרה , לא לכולם זה מתאים לשבת בבית. גם אם יש לכם כסף, שילך לעבוד במשהו קליל שיעשה סדר ביום שלו. זה הזוי לחיות ככה

אדר וואלה כן לא חסר לי כלום... אבל אני לא מדברת על מותרות כן? אם עכשיו רוצה לצאת אפילו רק אני והילד מצדי להסתובב בשוק לקנות גרביים וחצאית ולחזור לבית אין לי אפשרות של להוציא את זה. לא מעניין אותי מותרות ולא כלום אבל אני פשוט משתגעת

נועה אין כסף למותרות חיים בניסים ..

אז תשבי איתו לשיחה ותגידי שזה לא לעניין ושימצא עבודה כי יש ילד שצריך לגדל ואין דבר כזה רגל על רגל בבית. עלק חי בניסים, יאלה שתי כאפות ולהתעורר

יש כסף למה שצריך ... נגיד ואוותר על זה ויהיה לי מה שצריך ואהיה בביתתת!! אבל שיהיה לי חשק לקום בבוקר להכין ארוחת בוקר צהריים לנקות שיהיה למי להשקיע , קצת זמן לבד לעצמי לטפח את עצמי.. שכחתי כבר מה זה. וגם אם אתה בוחר להיות איתי בבית תעשה לעצמך סדר שאתה בבית בחייםם לא תשב כמו איזה בטטת כורסא כל היוםםםם אוףףף

וגם הילד שלי מסכן אני מסתכלת עליו כל היום רואה טלוויזיה זה לא בריא לווו ומחודש 6 שהפסקתי לעבוד כבר בקושי יוצא מהבית כי אין לי חשק לצאתת

רק העבודה תסדר את היום שלכם. מעבר לזה שהיום כל אחד צריך לעבוד, יקר לחיות פה. יכולה להעיד על עצמי שאני בן אדם מאוד מסודר אבל אני כבר חצי שנה בבית שהילד במעון ( הייתי שנה איתו בבית) ועדיין לא מצאתי עבודה כי מחפשת תנאים מסויימים ויש בזה משהו מדכא בכל היום מול הטלויזיה וסתם כזה ללא מטרה. ואני עוד אחת שממש אוהבת בית חחח

אני לא יודעת לדבר על בעיות כשאני עצבנית ישירות מתחילה לבכות ובורחות לי המילים, אז אני פשוט כותבת לו בוואטסאפ ..כותבת ועורכת בנוט בוק טאז שולחת לו נאום כזה ארוך.. למה כי זה יוצא מסודר אומרת את הכל בצורה ברורה בלי לפגוע אני מנסה לגרום לו להבין אותי ולא ההפך שיתמוך.. ואז מעצבן אותי שהוא קורא ומיד מתקשר חחח אבל תקשיבי נשמע שכאילו את רגשית מדי בגללהמצב, אז מה אם הוא אמר שאשיתי לא סוגרת רשת שיגיד.. תתעלמי ותתרכזי במה שיותר חשוב, ממלמשל תכיני ארוחת בוקר מושקעת ותעירי אותו לאכול יחד איתך, או.. תעירי אותו מוקדם נעלי ספורט וילא הליכה לפני זריחת השמש.. תבני לו הרגלים תעשו תיום שלכם ותדברו על העבודה ואיך ממשיכים הלאה..

האמת.. לא הבנתי את הקונספ שכולכם נמצאים בבית. ברור שזה יביא לדכאון וריבים. איך אפשר לקום כל יום לאותו הדבר בין 4 קירות לראות את אותם פרצופים ולא להשתגע? ומה זה לוותר על מותרות? מי מדבר בכלל על מותרות. אוכל שכר דירה חשמל מים ארנונה וכו וכו זה כסף לכל דבר. כולכם בבית צריכים מסגרת. הייתי מתחילה בזה שכך אחת מכם ימצא עבודה ותכניסו את הילד לגן.

שילך לעבוד אפילו חצי יום. שיהיה לו למה לקום בבוקר,שתיהיה לו מטרה,שיפגוש אנשים,יצור קשרים,יהיה לו סדר יום... בנאדם בלי עשייה הוא בנאדם אבוד וגם סוחף אחריו את כל האנשים סביבו.... יכולה להגיד לך שבעלי עצמאי והיה תקופה שלא הייתה לו עבודה והוא היה יושב בבית בדיכי ואני היתי בעבודה והוא גם היה משרה עליי את הדיכי שלו חח וכל הזמן עודדתי אותו ואמרתי לו שזה תקופה וזה יעבור והנה זה עבר ב"ה והיום אנחנו צוחקים עלזה... שבנאדם לא עובד אינלו חיות,אינלו עשייה,אינלו בשביל מה לקום בבוקר(אני לא מדברת על אנשים שלא יכולים לעבוד מסיבה כזאת או אחרת)

עדי הילד בן שנה.. לא רוצה להכניס למעון מפחדת , אבל הבעיה שאני לא בונה לו שגרה בריאה כבר לא יודעת מה לעשות

אנון , יש דברים שאני מנסה משתדלתתתת בדיוק מה שאת אומרת פתאום מקבלת כוחות בבוקר אומרת יאלה אולי נצא לעשות הליכה , מעירה אותי ומתעכבים ורבים על שטויות ונתקעים כרגיל בבית די כבר אני לא מצליחה . אני לא יודעת גם אם אכתוב לו זה יהיה יותר טוב כי לא מצליחה לבטא את עצמי אבל תמיד יהיה לו מה להגיד.

שונית אני חודש 9 עכשיו... אני לא רוצה להכניס ילד בן שנה למעון אני מפחדת, וגם עוד תינוקת עכשיו כנראה שאני הולכת להישאר בבית בזמן הקרוב אבל שיהיה מסודר שיהיה לי טוב בבית.

אם אין סדר יום לילד והוא מול הטלויזיה כל היום עדיף שתשלחי למעון/מטפלת(כמובן שאת סומכת) תינוק בן שנה חייבבב סדר יום וכמה שפחות מסכים.

מישהי הוא בעזרת השם מנסה מחר משהו נראה מה יהיה ... תמיד איכשהו זה נדפק ולא מתמיד בעבודות

אני מקווה בשבילכם... אולי הוא עובד בדברים שהוא לא אוהב אז ממילא הוא לא מתמיד? שישב עם עצמו ויחשוב מה הוא אוהב לעשות ולפי זה שילך...לא העיקר ללכת לעבוד.

תאמיני לי כמה שכואב לי על הילד הזה לא יכולה לראות אותו ככה... אבל זה עדיין לא גיל שיכול לדבר לכי תדעי אני לא רוצה לקחת סיכון

מה הוא כבר יכות לעשות

הוא צריך עבודה כשרה

בקושי יש עבודות נורמליות.. לא יודעת גם איזה אופציה יש לעבודה כשרה שבאמת יאהבבב

מסתומרת עבודה כשרה? את מתכוונת בתלושים ולא בשחור?

לא לא כשרה

לא עם נשים

אנחנו חוזרים בתשובה ברוך השם

תתחילי מלעשות לעצמך סדר יום. גם אנע עברתי תקופה כזאת בקורונה שבעלי לא עבד וזה היה סיוט תקומי בבוקר תקחי את הילד לגן שעשועים תמלאי לך את היום תחזרו תכיני לאכול תשכיבי אותו שנצ ובעלך לאט לאט יקום על עצמו הרבה תפילות וכמובן לא להשפיל אותו כי בטח גם לו קשה המצב.

והוא יכול לעבוד בשיפוצים וכאלה לא חסר עבודות בלי נשים

נו יש מלא... אם זה אלקטרה,בזק,חשמל,שיפוצים וכו'

השאלה מה הוא אוהב

חני כמה כוחות אני צריכה בשביל זה באמת, זה משפיע גם עליי מאוד לראות אותו ככה אני נמשכת אחריו ולא עושה כלום ואם קמה ועושה מרגישה לבד.. כי וואלה אתה בבית אבל אתה ישן או שאתה יוצא עם חברים . זה לא שהולך לעבודה יודעת מתי חוזר יש ארוחה שתחכה לו.. אוף זה מוריד לי את החשק ברמות . חני את הכי צודקת בעיקרון רק תפילות השם יעזור לנו

כאילו יכולה לקום לעשות להתחיל ... והוא עדיין במיטה ישן זה מורידדד אותייי ברמותתת אני לא מצליחה להיות חזקה מספיק באמת אני מבטיחה לך

מחזיר אותי אחורה

ילדים בגיל שנה לא צריכים הרבה. הם צריכים סדר יום. את יכולה לקנות לו ספר ומשחקים במקס סטוק. ולתת ללו לשחק בכלים שלך במטבח. לפתח טותו. חבל זה זמן שלא חוזר ואני מבינה אותך מאוד הייתי באותו מצב עם בעלי בקורונה הייתי נשתגעת מזה אבל החלטתי שאני מתעסקת בחיים שלי ומרימה את עצמי וככה לאט לאט בעלי חזר לעצמו. אם תמשיכי לרדת עליו סתם יעשה לך בעיות בשלום בית ואני בטוחה שעכשיו הביטחון עצמי שלו ברצפה. תנסי לחפש לו אבל תתמקדי בעצמך בשגרה שלך

והייתי לוקחת את הילדה שלי לטיולים ברגל בקניון הולכת מטיילת מבקרת את ההורים רק להסיח את הדעת. ובערב הליכות או זמן לעצמי. ברגע שתעבדי על עצמך תאמיני לי זה משפיע תכניסי אנרגיות חיוביות הביתה

מבינה אותך לגמרי. גמלי קורה נגיד בשישי אני בבישולים והוא לפעמים אדיש ולא עוזר ובאלי פשוט לעזוב הכל ולהיכנס למיטה ושיתמודד... אבל אני יודעת שזה לא יעזור ויגרור יותר תסכול וכעסים. אז אני לוקחת נשימה ובאה אליו ואומרת לו בטון רגוע ותקיף שאם הוא לא קם לעזור הוא יאכל לחם עם גבינה בשבת חחח וואלה תמיד עובד... תיהיי איתו תקיפה ונחושה אבל מצד שני גם תומכת ומכילה. אם מתייאש מעבודה אחת אל תורידי אותו אלא תמשיכי ולעודד שימשיך לנסות עד שימצא עבודה שיתמיד בה. נכון,זה קשה,זה לא פשוט להרים גם את עצמך וגם אותו אבל אנחנו עם חזק ויכולות להזיז הרים אם אנחנו רוצות. "אישה בונה אישה הורסת".

מישהי וחני כל כך צודקות .. בסוף זה רק האישה תשנה לא יעזור ... יותר ממה שצריכה להתפלל עליו צריכה להתפלל על עצמי , בעזרת השם מאמינה שהשם ייתן לי כוחות שבוע 38 יאלההה שתצא כבר אולי תביא לי ישועה הקטנה הזאת

תודה רבה על העזרה שלכן באמת קצת קיבלתי שפיות לרגע...🙏❤

❤️❤️ ואגב אחרי שתלדי אני גם חושבת שהוא צריך לצאת לעבוד. שיהיה איתך קצת מיד אחרי הלידה לעזרה ואח"כ שיצא. אישה אחרי לידה גם לא צריכה אנרגיה שלילית כזאת שיכולה לגרום לה ליותר דיכאון. מספיק אנחנו עם הורמונים אחרי הלידה אז מצב כזה בכלל יבאס אותך...זו דעתי.

דובונים זה יותר מורכב ממה שאת חושבת.. אם תהיי בנעליים שלי תביני. אני בסהכ בת 20 עכשיו עברו עלינו הרבה דברים התקופה שלא יכולה לשתף כאן. כמובן גם מבינה את הצד של בעלי לא מצדיקה את ההתנהלות שלו אבל מבינה אותו מאוד כי הוא עבר דברים לא קלים התקופה וחלק מהקושי שלו זה גם לצאת לעבוד. אולי אני לא קונה לעצמי גרביים חדשות אבל יש לי הכל והוא דואג לי להכל לא חסר לי כלום. אני מדברת על מותרות. אבל גם לי קשה להתנהל בצורה נכונה, אחד משפיע על השני. וכן יוצא שבסוף זה גם משפיע על הילד. הילד בסדר הוא מקבל את כל מה שצריך מקלחות ארוחות מסודרות ומשחקים. הבעיה היחידה שפשוט קשה לי לצאת איתו מהבית כי אני חודש 9 כרגע וההריון הזה עבר לי לא פשוט הרבה יותר מהראשון מכל מיני סיבות אז יוצא שרוב הזמן הוא בבית. הילד לא מסכן והכל בסדר איתו, אני מעדיפה לא לשים אותו בגן לשיקולי. חושבת שזה גיל קטן מידי, אחרי הלידה יהיה לי יותר קל לצאת איתו גם ככה אצטרך לצאת הרבה לקופת חולים עם הילדה.

בעלי הכי גבר בעולם והוא בסהכ בן 20 גבר כמוהו בגיל 20 וואלה היום לא יוצא לי לראות בכלללללל ואני מודה להשם כל יום שיש לי את הגבר הזה שנלחם בשבילי.

אין לי מילה אחת רעה עליו והעליתי את הפוסט הזה בעיקר כדי לפרוק ולקבל ייעוץ. בעיקר בשבילי כי כמו שאמרו פה אישה בונה אישה הורסת

ושכתבתי אין ארוחות התכוונתי לארוחות שלי ושל בעלי.. הילד תמיד מקבל את כל מה שצקיל

צריך

ברור בבית הוא עוזר לי בכל מה שצריכה ... פשוט רוב הזמן אנחנו לא מלכלכים והבית נקי. והילד רגוע ברוך השם אז אני מסתדרת . נגיד היום ממש אחרי שכתבתי את הפוסט הוא ראה שאני לא בטוב עצבנית עליו כי שרפנו חצי יום והוא יודע שהוא משפיע עליי בעניין הזה, הוא פשוט קם והתחיל לנקות את המרפסת שיודע שאני לא סובלת לעשות מרפסת ממש ניקה כמו שצריך סמרטוט והכל. לפני כן הוא קנה מצרכים שיהיה לנו לארוחת צהריים. באמת הוא ילד זהב אבל כמו שאמרתי הוא ילד ואני ילדה ויש ימים שפשוט נשרפים לנו לחינם כי לא מצליחים להתגבר על היצר ואז אני מרגישה אשמה שלא נותנת לילד מה שצריך. וגם לעצמי וואלה אין לי ארוחות מסודרות אין סדר יום ... אני מקווה שהכל יסתדר מחר הוא מתחיל לעבוד בעזרת השם אולי הפעם יהיה לו טוב אתפלל עליו

אתם סופר צעירים ואם כבר מעכשיו אתם מתנהלים ככה , זה לא מוביל למקום טוב. אתם חייבים להתאפס על החיים שלכם דחוף. את חושבת שיהיה לך יותר קל עם שניים, אבל זה ממש לא. את תיהיי חייבת את העזרה של בעלך או של מעון. את החשש של מעון אני מבינה מאוד וכל הכבוד שאת מעדיפה לשמור על הילד בבית, אבל עם זאת הוא חייב תעסוקה וממש לא טלוייזיה רוב היום. לצאת החוצה מלא, משחקים אחד על אחד בבית, גן עם אמא אם יש באיזור שלכם, לפגוש ילדים ולהתמודד בסיטואציות שונות. מניסיון שלי שאני הייתי ילדה שקטה וביישנית והייתי הרבה בבית, זה עשה לי קושי מטורף בהמשך החיים כי היה לי קשה להתחבר לאנשים ותמיד צחקו עליי שאני לא מדברת ולא מתחברת לאף אחד וזה השתחרר רק אחרי הצבא. לא יודעת איך אפשר להסתדר שאתם שניכם יושבים בבית, נשמע לי הזוי ביותר. אלא אם כן יש לכם משפחות שעוזרות אז הגיוני..