סיפור הלידה שלי /סיפור פריקה. במהלך כל חודשי ההריון , הכל תקין. עושה ספורט, אוכלת בריא, משתדלת להיות כמה שיותר רגועה, קוראת הרבה טיפים ומידע. החלום שלי היה לעשות לידה במים ובעיקר טבעית. יום שבת , 5 בבוקר, מתעוררת מציר. כעבור 20 דק הצירים כבר מתחילים להיות סדירים. כל 5 דק למשך דקה, אומרת לבעלי לחכות עוד שבאמת אהיה בטוחה. לא רציתי להגיע סתם לבית חולים. מתארגנים, עושה הכל לאט ורגוע. מגיע לבית חולים כעבור כמעט 4 שעות. בודקים אותי, פתיחה 4, מחיקה כמעט 100 אחוז. אני ובעלי בטוחים שכמה שעות והתינוק בחוץ. בשביל להגיע למרכז לידה טבעית , צריך פתיחה 5. עושה הליכות, מתמודדת עם הצירים בתנועה וכעבור שעה וחצי בערך מגיעה לפתיחה 5 ומכניסים אותי לחדר לידה טבעית. מזכירה שאני עם צירים סדירים, כל 5 דק. כעבור שעתיים בערך בודקים אותי, פתיחה 6. אני כאובה אבל עם כוחות ותקווה להמשיך. כל ציר, המיילדת אומרת לי לעשות תרגילים, נכנסת למקלחת , לגקוזי , עושה כל מה שהיא אומרת. כמובן שבודקים כל כמה זמן את התינוק והכל תקין. עוברת שעה וחצי , עדיין פתיחה 6. ממשיכה בכל הכוח. מרגישה שהפתיחה מתקדמת, עוברת עוד שעה , עדיין פתיחה 6 . ממשיכה להאמין, עד שעובר 18 שעות , בודקים אותי ועדיין פתיחה 6. הגעתי לאפיסת כוחות, ומה שמחזיק אותי שאומרים שהתינוק תקין. התחלתי להקיא והגעתי למצב שהמיילדת שואלת אותי מה רמת הכאב ואני כבר לא מרגישה ולא יודעת. אחרי 18 שעות החלטתי לקחת אפידורל. חיכיתי 50 דק לאפידורל, כי המרדים לא היה פנוי. צעקות וצרחות וקללות. המרדים הגיע ואחרי 20 דק מרגישה עדיין צירים. קיללתי את הרגע בו נכנסתי להריון. לאחר 7 שעות ובדיקות של הפתיחה הלידה מתחילה. לוחצת בכל כוחי והתינוק לא יוצא. הראש שלו נכנס ויוצא. משתגעת מכאב, כבר לא יכולה להרגיש עוד כאב. מנסים וואקום כמה פעמים ולא מצליחים, המיילדת אומרת שהלחיצות שלי יותר אפקטיביות. לוחצת ופאקינג הוא לא יוצא ! הגעתי למצב שיש 2 מיילדות, 2 רופאות ובעלי עלי , מנסים לעזור לי. מתוסכלת ברמות שאין לתאר במילים. מרגישה שחותכים אותי ואחרי כמה דק התינוק יוצא. שמים אותי עלי כמה שניות ואני אומרת לבעלי שייקח אותי כי לא הרגשתי את הידיים שלי. לקח 40 דק להוציא אץ השיליה, שבזמן הזה הרגשתי שיש לי פומלה בתחת. יוצאת מהחדר לידה להתאוששות וכעבור שעה וחצי מרגישה את הכאב של התפרים הנוראיים. להיות 30 שעות בכאב כזה , לא מאחלת לאף אחד. האגו שלי שתלטן ואפידורל היה צריך להגיע לפני. לקח לי זמן ועדיין מתאוששת מהכל ! ייאמר לזכות בעלי שהיה איתי שנייה שנייה וחווה איתי כל ציר וציר. ברוך השם, התינוק מרפא אותי מהתסכול שלי לגביי הלידה. מודה עליו כל הזמן !

תודה רבה על השיתוף, כל הכבוד לך שעברת את זה, את לביאה אמיתית… בדיעבד יש משהו שהיית עושה אחרת אם היית יודעת שזה כ״כ יהיה ארוך וכואב?

וווואו איזה גיבורה מקווה שבאמת הכל מתגמד לעומת האוצר הקטן שלך! מדהימה! הכל עובר גם הכאבים של התפרים , תנסי כמה שפחות להפעיל שרירים שאת מתפנה ולהיות רפוייה בימים הקרובים זה משהו שעזר לי ממש

את מדהימה וחזקה בטירוף!! קודם כל מזל טוב והרבה בריאות ונחת! אני מזדהה ממש כי גם נלחמתי ללדת בלי משככי כאבים והייתי תקועה על פתיחה 2 במשך 12 שעות כשאני מחוברת לפיטוצין שזה השטן (סך הכול 26 שעות) ועד שכבר נכנעתי המרדים היה עסוק ולא יכל להגיע ולקח שעתיים עד שפשוט נתנו לי טשטוש ולא אפידורל כי צעקתי מכאבים. בסוף זה עובר ונשאר רק האושר של הילד. קחי לך את הזמן להתאושש ולעבד את החוויה הזאת. שולחת חיבוק ענק❤️❤️

וואו אהובה את מלכה! העיקר שאת והוא בריאים זה שווה הכל שתרוו ממנו נחת והמון אהבה