מאז שנקלטתי להריון אני בדיכאון, לא מפסיקה לבכות לרגע, וכלום לא עושה לי טוב. אני כבר שבוע 7+4 ההריון אינו מתוכנן, אני עדיין סטודנטית כך שאין לי באמת זמן להיות אמא. בעלי איש צבא וביקושי חוזר הביתה(שבת כן שבת לא) קשה לי קשה!!! הוא כלכך שמח שהוא הולך להיות אבא מנסה בכל דרך להיות כמה שיותר בבית לצידי.. כבר לא יודעת מה לעשות😔

ה' החליט שזה הזמן הטוב עבורך להיות. אל תדאגי אהובה תתעודדי ! יש בנות שחולמות לחבוק תינוק קטן בידיים. הכל לטובה והכל יסתדר מבטיחה לך.תשני את הגישה שלך הכל יהיה בסדר בעזרת השם

בת כמה את מאמי? קודם כל ההלם מובן.. אני הגבתי ככה גם להריון שני בגיל מתקדם. וזה הריון שרציתי! ועדיין הגבתי כמוך כי הכל מציף ופחד מהשינוי. וגם זה שלב מאודד הורמונלי, זה ימים כאלה וזה יעבור מבטיחה, זה השלב שבוכים בו מכל דבר. אני מבטיחה לך שככל שתתרגלי לרעיון ותתאזני את תתאהבי ברעיון שאת הולכת להיות אמא! אני מאוד מאוד מבינה את הקושי. גם אני אחת שלוקחת קשה והכל אצלי מורכב בחיים. אבל ברגע שמפנימים את גודל הדבר הכל מתגמד. ואני אישית חושבת שזו ברכה להביא בגיל מוקדם (אני הבאתי יחסית מאוחר וכיום מתחרטת, וגם דחיתי בגלל אילוצים טכניים של לימודים ועבודה וכו). אז דחיתי את השנה הרביעית ללימודים בגלל ההריון.. והשלמתי אותה אחר כך.. ובאמת שחזרתי לשנה הזאת בכיף! היה לי כל כך מרענן לחזור ללמוד. והשלמתי את התואר. החיים פשוטים בהרבה ממה שאנחנו עושים מהר, מתגברים על הכל, וילד ומשפחה שווה הכל!! זו דעתי מנסיוני! ואת (לדעתי!) חיה את החלום.

ואני גם שבוע 5 :)תינוק שני בעזרת השם

אני עדיין בת 25, ועם כל הקושי הדבר שהכי קשה זה שבעלי כמעט ואינו איתי, לא יודעת על מה לבכות כבר

מבינה את הקושי.. עוד זמן קצר הסערה ההורמונלית תחלוף ואת תתאזני ותרגעי. ואז אולי אפשר לבדוק מול המערכת אם הבעל יכול להיות נוכח יותר.. כי את ״לא מרגישה טוב״ או עילה אחרת.

היי יקירה קודם כל שיהיה בידיים מלאות ולידה קלה מבינה לליבך ממש אני בהריון שלישי שלי ולא מתוכנן בכלל אבי ניפטר חודש אחרי שגיליתי את ההריון יכולה להגיד לך שאני אוטוטו מסיימת חודש 7 ועדין לא מתרגשת עצוב לי ממש אבל אני יודעת שהיא תולד אני יהיה מאושרת ושמחה בכיתי ועדין בוכה המון אבל את חזקה וזה ימלא לך את החיים

סליחה ששואלת, אבל מה הצפי של בעלך לשחרור מצה״ל? כי אם יש דד ליין אז מעולה יש למה לצפות וקצת לנשוך את הלשון תקופה. אבל אם הוא מתכנן קריירה צבאית ארוכת שנים.. אז ההיעדרות שלו זה קושי שיקרה במילא, בין אם השנה ובין אם בעתיד.

דידי אני עדיין לא יודעת אם הוא ממשיך או לא, רומז כל פעם שהוא לא ימשיך אבל הוא כבר סמג״ד לא יודעת לענות..

קודם כל חיבוק, אני גם בהריון וחודש שמיני ומבינה אותך ממש, לשמחתי אני מסיימת סמסטר הבא את התואר ככה שיהיו כמה חודשים קשים אבל זנץהו. ההמלצה שלי היא שתפרסי טיפה את הקורסים לעוד שנה ואל תפחדי מזה. הכל אפשרי.. תאמיני בעצמך. זה באמת דבר משנה חיים אבל זה לא אומר שאת לא תצליחי להגשים את עצמך!

מבינה ללבך ❤️ להיות נשואה לאיש צבא זה קשה עם הריון ובלעדיו. זה אתגר להתמודד איתו אבל מניחה שיש לזה המון יתרונות לחיים שלכם אם בחרתם בזה. את עוד תגלי איזה גיבורה את ולא תאמיני למה את מסוגלת.

אהובה שאת ההלם מובן ותני לעצמך את הזמן. אני ממש ממש מבינה אותך, אומנם נכנסתי להריון רצוי ומתוכנן אבל גם סטודנטית בתואר אינטנסיבי מאוד עם בעל בצבא שיוצא שבת כן שבת לא ולמרות שהוא היה מתוכנן ברגע שנקלטתי עלו חששות על מה יהיה ואיך. יכולה להגיד שב"ה מבחינת התואר ילדתי בזמן יחסית בסדר והצלחתי לעבור את המבחנים כי עוד היתה קטנה ויחסית הרבה שעות שינה ביום. לגבי הצבא לצערי המפקד של בעלי לא כל כך פירגן לנו ויצא לי להיות הרבה בלעדיו אז נעזרתי המון באמא שלי וכל עזרה שהוצע לי משכנות או חברות קיבלתי באהבה. (אבל הוא לא היה סמגד אז אולי זה אחרת) לגבי ההמשך בצבא לא יודעת מה יהיה אצלכם אבל אצלנו בעלי בהתחלה רצה להמשיך לעוד תפקיד ואחרי שהיא נולדה הוא מעצמו רצה כבר לחזור הביתה ולהיות איתנו יותר. הוא השתחרר כשהיא היתה בת 8 חודשים וב"ה אני מרגישה שהצלחתי לעבור את התקופה בטוב. אם יש לך עוד שאלות או תהיות באהבה תשאלי❤️

חיבוק

אהובה אני ממש מבינה אותך, בעלי איש צבא והוא כמובן לא תמיד בבית וגם סוגר שבתות, ובנוסף לכך אני סטודנטית בשבוע 13. וכן גם אצלי ההריון סוג של ״הפתיע״ אותי. אבל קיבלתי את זה באהבה כי האמנתי שזה הזמן שלי כנראה, ועוד יותר שבסביבה שלי יש בנות שמתקשות להיכנס להיריון, זה גרם לי להעריך את ההריון שלי עוד יותר. אני אישית יושבת עם בעלי ועושה חישובים קדימה מעכשיו - מבחינת הוצאות שיהיו אחרי שהילד יצא, מבחינת התנהלות עם התינוק ואיך נסדר את זה עם הלימודים והצבא, עזרה מהמשפחה ועוד דברים. כמובן שאנחנו יכולים לתכנן מעכשיו ועד הלידה והדברים ישתנו אבל זה יותר מקל עלינו שיש לנו הצבת יעדים וסדר לגבי איך הדברים יראו אחרי שאני אלד. אני ממליצה לך לשבת עם בעלך לשתף אותו לגבי החששות שלך, מאמינה שהוא ייחזק אותך ותאמיני שהכל יסתדר.