כולם מדברים על דיכאון אחרי לידה , אף אחד לא מדבר על ירידת מתח כמה חודשים אחרי ... בהריון ראשון יש כל-כך הרבה התרגשות , מבדיקה לבדיקה יש יותר התרגשות וציפייה ובכלל הלידה היא השיא של כל האטרף הזה . מגיע התינוקי גם סביבו יש כל-כך הרבה התרגשות ולאט לאט עובר יום ועוד יום.. ופתאום נופל לך האסימון שאת אמא , שאת כבר לא אדון לעצמך ואם באלך רגע לנוח... אי אפשר לקחת חופשת מחלה. אני קוראת לזה ירידת מתח פתאום ההתרגשות קצת יורדת , השגרה מתחילה וזאת תחושה מוזרה. זאת תחושה מוזרה כי את עוד לא רגילה ... שיש לך אפרוח קטן שתלוי בך ולך אמרו שזה רק ילך וישתפר אבל את מרגישה שאת הולכת ודועכת... על זה אף אחד לא מדבר. וזה בסדר , זה לגיטמי כי זה פאקינג שינוי חיים השנה הראשונה של האמהות זה להיפרד גם מהחיים שהיו לך ופרידה זה תהליך. תהליך ארוך שדורש גם זמן ומקום לבטא את כל הרגשות שעולים לך. מותר לך להרגיש הכל מותר לך גם להיות מאושרת מהאמהות וגם להיות בבאסה ממנה- זה לא הופך אותך לאמא פחות טובה זה הופך אותך לאנושית. כי זה מה שאת. את בסך הכל בן אדם .