מרגישה רע עם עצמי… הריון ראשון,שבוע 22, מרגישה כבר תנועות והכל אבל לא מרגישה חיבור להריון/לעובר…כל פעם שמסתכלת במראה נחרדת מאיך שהגוף נראה, עליתי כבר 12 קילו ובנוסף לזה שהשמנתי יש לי גם בטן ענקית,מרגישה כמו פילה! כותבים שצריך לדבר עם העובר,לשיר לו וכאלה. לא מרגישה שאני מסוגלת, מרגיש לי מוזר ולא טבעי לעשות את זה. מרגישה פשוט נורא בגלל זה ותוהה אם זה תחושות שיכולות להשתנות?

לא "צריך" שום דבר, תעשי מה שמרגיש לך טוב ונכון. טיפול רגשי יכול לסייע בהחלט... את עוברת תקופה מורכבת פיזית ורגשית וניתן לטפל בזה! בעיקר תשתדלי להיות סלחנית וסבלנית כלפי עצמך. חיבוק

זה ממש לגיטימי, אל תרגישי נורא. זה בטוח יכול להשתנות וסביר להניח שעוד ישתנה.. אני גם לא הרגשתי חיבור לעובר ורק בשבועיים שלושה האחרונים התחלתי לקלוט שאני הולכת להיות אמא (שבוע 32 עכשיו). הריון זה דבר קשה פיזית ומשהו סביב זה שמרגישים כל כך חולים ופשוט רוצים שזה ייגמר כבר גורם לדחייה. זה בסדר, ברגע שהתנועות יהיו ממש חזקות ופתאום את תרגישי שהוא מגיב לקול שלך ושהנה הוא דוחף אותי עם הרגל זה יתעצם. בינתיים תזרמי הכל בסדר ❤️ ויש גם נשים שלומדות לאהוב את התינוקות שלהם אחרי הלידה, זה גם בסדר. כל רגש הוא בסדר.

הכל בסדר! המון נדים מרגישות ככה אין מה להילחץ. זה יבוא כשיבוא (יכול גם לקרות תקופה אחרי הלידה) בסוף זה בנאדם שאת עוד לא מכירה…

תנסי לפגוש תינוקות קטנים ולחשוב על הדבר הכי חשוב (העיקרי וזה לאט לאט ירגום לך להתחיל להרגיש ולדמיין את העובר בבטן או אחרי שיצא וזה מה שאני עשיתי וזה עזר לי ממש קצת אבל עזר ואחרי הלידה רק כשהייתי איתה לבד הייתי מצליחה להתחבר קצת עד שהיא גדלה ולאט לאט היא התחילה להגיב ולתת חיוך שהוא לא רפלקס וכאלה ואז הצלחתי ממש להתחבר היום היא בת שנה וארבע חודשים ואני ממש שרופה לה על הטוסיק הקטן היא גור אדם קטנה ופילפלית כמוני