היום עברה בי מחשבה בראש שבא לי פשוט למות שאני בכלל חשבתי על זה - לא אכפת לי אם תהיה לי הפלה. כן אכפת לי. אני מאוד רוצה את הילד הזה וזה הריון לאחר הפלה טבעת שהייתה לי. אני מאוד מתרגשת ומצפה לו אבל מצד שני אני מרגישה שאני תקועה בחיים בגלל זה. אני נמצאת בעבודה שבלשון המעטה אני נורא לא אוהבת אותה. אני סובלת בה. אם לא הייתי בהריון ממזמן הייתי כבר מתפטרת, אבל בגלל ההריון אני לא יכולה להרשות לעצמי כי אז הדמי לידה שלי יפגעו. אז אני מתכננת לסבול שם עוד חצי שנה ולהתפטר לאחר חופשת הלידה. אבל אז מה? יקח לי בטח מלא זמן למצוא עבודה בתחום שאני באמת רוצה כי אני *אמא* צעירה. ויגידו מה שיגידו אבל זה עולם שוביניסטי וחברות לא נלהבות להעסיק אימהות צעירות. אני מרגישה ככ תקועה בחיים וככ מתוסכלת. אין לי באמת איזו ציפייה לעצות מכן, רק הייתי חייבת לפרוק ולכתוב את זה איפשהו. לבעלי כבר נמאס לשמוע כמה אני סובלת במקום עבודה שלי.

.

אולי כן תנסי לחפש משהו אחר? מהבית אולי? איזה שבוע את? אולי תחשבו על זה שתעזבי עכשיו אם את ככה מרגישה, זה לא שווה את הבריאות בסוף

תותי הלוואי והייתי יכולה לעזוב אבל אין לנו יכולת מבחינה כלכלית להסתדר עם משכורת אחת רק של בעלי

איזה שבוע את

תותי אני בתחילת ההריון שבוע 9

את ממש לא תקועה כל החיים לפנייך וזה שאת צעירה אז מה מה ההבדל אם מישהי עכשיו כפול מהגיל שלך תביא ילד מה שונה את צעירה התחלת מוקדם יהיה לך את כל הזמן ומה גם שהילד יכניס לך כל כך הרבה אושר לחיים שלא תביני מה זה כל האהבה הזו

את יכולה על אופציה לעבוד מהבית להיות עצמאית אולי מקצוע יופי

את יכולה לחפש משהו אחר, אם את סובלת אל תישארי שם זה כבר עכשיו משפיע עלייך וזה לא שווה את זה

כמוני כמוך. החלטתי לסבול עד הלידה בע'ה ויותר לא לחזור להתפטר אחרי חופשת לידה ולקבל פיצויים