יש כאן נשים שממרום גילן וניסיונן (וכמובן אם היו בנעליי) יכולות לשפוך קצת אור? אני בפרק ב' + 1 בן 8 חודשים במקום לשמוח בחודש אדר ולחגוג את יום *האם* מרגישה שהבית שלי מתפרק כמו מגדל קלפים מהרגע שהפכנו להורים הזוגיות שלנו פשוט גרועה מתוך 8 חודשים, אולי חודשיים וחצי של שמחה, תקשורת ויחס המצב בינינו לא טוב הוא התחיל לחפש דירות (סוג של הצהרה, לא?) היו בינינו חילופי מילים נוראיות, בחיים לא הגענו למצב כזה לא מכבד (גידופים, העלבות, לעג, מילות גנאי) לצערי הרבה פעמים בפני הילד הלכנו למספר מפגשים של ייעוץ זוגי, לא בטוחה עד כמה זה עזר כן הייתה תקופה של חודש וחצי שהייתה נעימה יותר ומלאת תשוקה אבל לא בטוחה שבהכרח בגלל הטיפול... אני אוהבת אותו אבל מרגישה שמגיע לי הרבה יותר הכל הכל הכל עליי (ילד, בית וכל המשתמע מכך סביב בית) אני היחידה שקמה בלילות ובבקרים לילד אין לנו חשבון משותף והוא מעביר מדי חודש סכום מאוד זעום ביחס להוצאות שכמובן גדלו בעקבות הילד הוא מתוסכל מאי הצלחה בלימודים ובעבודה ואני מרגישה שק חבטות לא משנה כמה מאפשרת לו זמן ללמוד, להתאמן, לצאת, לא מבקשת ממנו עזרה במטלולת הבית (רק רוצה שיקום מדי פעם בבקרים ויאפשר לי לישון עוד קצת - וגם זה לא קורה) הוא עדיין טוען שאני מסיחה את דעתו מלמידה (עיסוקים אחרים שלו לא מסיחים אותו, מעניין) ובעיקר לא מעריך אותי עד כדי זלזול אני עצובה כל כך שנקלעתי שוב למצב שהבית שלי מתפרק לא יודעת מה לעשות התקשורת בינינו לא טובה בלשון המעטה נמאס לי לדבר ולבקש, רוצה שיראו אותי! שיעריכו אותי! אני אישה זהב!!! לא בטוחה אם יש טעם ליזום שיחה כשהוא התחיל לחפש דירה והציע שנחפש עו"ד ומגשר 😭 מה אתן אומרות

שאם הוא באופן ברור מצהיר כוונות זה לא המקום הנכון לך..את עוד תגיעי לנחלה❤️