חייבת לפרוק💔 שני הגברים שאני הכי אוהבת בעולם, בעלי ואבא שלי..לא רואים עין בעין. הם בלשון המעטה לא הcup of tea אחד של השני. אבא שלי אדם קשה, עם הומור כזה של פעם, אחד שעבר המון בחיים, עשה שירות ארוך שנים למדינה שצילק אותו לא מעט. אבל הוא החיים שלי. הוא נתן את מה שאין לו כדי לגדל אותי לגמרי לבד, שם אותי תמיד במקום הראשון ואני הגאווה שלו, עטרת ראשו. ובעלי, ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים, גבר משכמו ומעלה, חכם, מוכשר, חברותי, בעל מושלם ואבא מדהים, אוהבת אותו ברמות שזה שורף בגוף. כנראה שזה עניין של ביצה ותרנגולת, אבל אבא שלי מרגיש שבעלי לא מכבד אותו, ובעלי מרגיש שאבא שלי לא שם עליו. בעלי משתף אותי בתחושות שלו, תחושות קשות בטירוף! ואני מכילה, מכילה המון! ניסיתי לדבר עם אבא שלי בעדינות שימתן קצת את ההתנהגות, לפחות כשבעלי בסביבה (אם הוא בא לבקר ורק אני והילד בבית פחות אכפת לי כי אני מכירה אותו..ויודעת שאין לו רבע כוונה רעה) והוא משתדל! הוא משתדל בטירוף וגם בעלי אמר שרואה את ההשתדלות ומעריך אותה. ועדיין, כל פעם אחרי שאבא שלי מבקר אותנו לבעלי יוצאת כל האנרגיה מהגוף. הוא מרגיש שהוא דורך עליו ואני מבינה את התחושה שלו! אבל גם יודעת שזה האופי של אבא שלי ואין לו טיפת כוונה לגרום לו להרגיש ככה! כשהם ביחד הם סופר מכבדים אחד את השני..אבל אחרי שהמפגש נגמר אני מרגישה שאני עומדת לקרוס. אני דרוכה כלכך בכל פעם שהם באותו חדר! אני אבודה! העניין הוא שמאז שילדתי זה רק נהיה יותר גרוע כי לבעלי קשה עם ההתנהגות של אבא שלי ליד התינוק..אוף זה קשה ככ! תודה למי שקראה עד פה, לא יודעת אם אני מחפשת עצות, אם בכלל יש עצות..רק הייתי צריכה לפרוק😔

מבינה לגמרי ואני בדיוק באותו מצב בעלי החליט פשוט להתרחק..אצלי זה גם האמא וגם האבא ככה רק יותר גרוע וגם מדברים על הכלכלה שלנו והכל.. תתמכי בבעלך בלי לפגוע באבא שלך אף אחד לא חייב לאהוב את השני אבל את תיהי תמיד במקום הזה שמבין את שניהם אם תחיי את המלחמה הזאת זה פשוט לא ייגמר

לא יודעת כמה זמן אתם ביחד אבל לפעמים הזמן פשוט עושה את העבודה לומדים להכיר, חווים דברים יחד וזה משתפר

כבר 10 שנים ביחד..זה פחות עניין של זמן לצערי😕

את יכולה לתת דוגמא לדברים שאבא שלך עושה? מה הוא אומר כל כך קשה לבעלך?

זה קשה להיות דרוכה ככה אולי תנסי לשחרר לגמרי, הרי אין לך שליטה על אף אחד מהם וגם את לא אחראית להתנהגות. אם הם משתדלים לכבד זה מספיק טוב מעבר לזה אין מה לעשות בטח לא להיות לחוצה ודרוכה, את משלמת מחיר נפשי על משהו שלא באחריותך

אפרסק אבא שלי רוכב על אופנוע ואמר שייקח את הילד כשיגדל לסיבוב, לבעלי קשה עם זה שפשוט קבע שייקח אותו.. הוא יכול לקרוא לי סתומה בצחוק, וזה אבא שלי וזה ההומור שלו ואני מקבלת את זה ולבעלי קשה עם זה.. הוא ציני ובעלי לא אוהב את זה.. קשה לבעלי שאבא שלי קורא לו 'ילד' דברים קטנים שמצטברים לכדי קושי גדול

האמת לי לא נשמע כזה נורא, אם זה ההומור והדיבור שלו הייתי מתמודדת עם זה במקום בעלך… נשמע שאולי הוא לוקח דברים קשה מדי,..

הוא קצת לוקח דברים קשה מדי, אבל אני באמת מכילה את התחושות שלו כי אני רואה שזה מאוד קשה לו..ובאמת שלאבא שלי אין כוונות רעות. אני חייבת לו את כל החיים שלי ויש לו את הלב הכי גדול שאני מכירה. הם פשוט שני קיצונים של אותו הרצף, פשוט לא מתחברים😕

תנסו אולי קצת להמעיט מפגשים.. אולי לדבר עם בעלך שוב ולהסביר לו בעדינות… בסופו של דבר הדוגמאות שכתבת לטעמי זה לא דברים כאלה נוראיים להגיד ואני מבינה שחלק זה בהומור ובכוונה טובה… אין יותר מדי לעשות רק לדבר עם שניהם בעדינות ולבקש ולהסביר

אנחנו ממש ממעיטים מפגשים..לא היינו אצל אבא שלי בארוחת שישי כבר חצי שנה בערך (או שאוכלים אצל ההורים שלו או שבבית שנינו) וכשאבא שלי בא לבקר פעם בכמה שבועות בא לשעה בערך והולך..ועדיין קשה לי ממש! אבא שלי כפרה עליו לא מרגיש את זה כמעט כי אני מנסה לעדן לו אבל אני רואה את בעלי מתפוצץ מבפנים..פשוט סיטואציה נוראה😔

עצוב לשמוע ממש.. אני בטוחה שהיית רוצה לראות את אבא שלך יותר.. אני הייתי מציבה לבעלי עובדה מבלי להתפשר כי זה אבא שלי בסופו של דבר.. אוךי תפגשי עם אבא שלך יותר בלי בעלך, אין ברירה.. אבל לראות אותו פעם בכמה שבועות בגלל שלבעלך קשה עם זה זה קצת שובר לי את הלב.. אני לא הייתי מוכנה לזה בשום מצב

דברים מסוימים את יכולה להגיד מאבא שלך, למשל לגבי האופנוע או לקרוא לבעלך ילד דברים אחרים בעלך צריך ללמוד לשחרר, כמו איך אבא שלך מדבר אליך כשלכם ברור שאין כוונה רעה קצת מכל צד יתן לך להפגש איתו יותר