דיכאון אחרי לידה? שלושה חודשים אחרי לידה שניה. לידה מהממת, לא יכולתי לבקש ילד יותר שובה ואהוב, מניקה באהבה גדולה, אבל יחד עם זאת- מותשת, חסרת סבלנות, מדוכדכת, כל יציאה מהבית- אפילו אם להחזיר את הילדה מהגן, הופכת להיות מתסכלת, לחשוב על מה ללבוש מתיש אותי, חוסר חשק לצאת. רק לשכב, לנוח,לנוח ולנוח. עם עיגולים שחורים תמידיים מתחת לעיניים, לא ישנה כמו שצריך. את הבוקר מתחילה בהתשה, לא מסוגלת להקים את עצמי מהמיטה ויוצא שרק ב-11, 12 מצליחה לקום פיזית מהמיטה. כל הזמן במחשבות מטרידות על גבול החרדות של מה יהיה. כבר לא מזהה את עצמי, אם בעבר הייתי רק מחפשת לאן לצאת, היום אני מחפשת את הסיבות למה להישאר בבית. מתבאסת על עצמי ממש שאת החופשת לידה אני מעבירה ככה. לילדים לא מראה כלום, הם החיים שלי, בעלי תומך אבל יחד עם זאת נמנעת מלשתף יותר מדי בדכדוכים האלו כי הוא לוקח את זה קשה. כועסת על עצמי שאני ככה, יש לי 2 ילדים בריאים ומדהימים, בעל אוהב, בית מהמם ואני בלופ של עצמי. הרגשתי צורך לפרוק.