אני כל כך מאוכזבת מעצמי, נתתי לרגשות שלי להשתלט עלי והוצאתי את זה על בעלי עכשיו הוא כועס עלי ולא מדבר איתי ברגע שאני הכי צריכה אותו, מרגיש כאילו כל פעם שאני מנסה לבטא לו שאני צריכה אותו (כי אני סתומה אני לא יכולה פשוט לבוא ולהגיד) יוצא לי עקום רצח ובסוף הוא עצבני וניפגע ממני ואני הכי הכי צריכה אותו עכשיו בעולם, התנצלתי אבל זה לא עוזר עכשיו. אין אני לא לומדת, אני צריכה פשוט תסתום ולהתמודד עם החרא שלי עם עצמי גם ככה אני תמיד זאת שלא בסדר והשיח שנוצר רק עושה לי יותר רע.

אולי במקום להתנצל שווה ממש לשבת לדבר ולתקשר לו את מה שכתבת כאן. פתיחות ותקשורת זה המפתח. תסבירי לו שאת צריכה שיהיה יותר סלחני ושאת לא אומרת דברים בכוונות רעות 💜 חיבוק

תקשיבי אני מבינה אותל כי גם לי היה יוצא ככה עקום ובסוף הייתי נשארת להתבשל עם העצבים שלי את צריכה ללמוד לשלוט בעצמך לקחת אויר ולבטא את עצמך בצורה יותר נעימה תחשבי מצב הפוך אם הוא היה תמיד מוציא עלייך עצבים בזמן שהוא בעצם היה צריך אותך ולא היה מצליח להתבטא אחרת לא היית מבינה מה הוא רוצה ממך לדעתי קודם כול תסבירי לבעלך את הסיבה מאחורי זה ושאת מגיבה ככה את בעצם צריכה אותו ולא יודעת איך לעשות את זה אחרת ותעבדי על עצמך יקרה

באמת שניסיתי חח הוא יודע למה אני ככה, עברתי ניתוח קטן לפני כמה ימים ולא ראיתי טת הבן שלי כבר כמעט שבוע ואני משגעת מזה, זה כואב לי יותר מההחלמה עצמה, והוא רוצה שאני אקח עוד כמה ימים להחלים כי אסור לי להרים משאות כבדים והילד ירתה שאני ארים אותו והוא מפחד שיקפוץ עלי כי הניתוח היה בבטן, ואני לא מעניין אותי כלום רק רוצה לחבק את הילד שלי אני יושבת בקומה השניה בבית סגורה שם ולא יורדת אליהם למטה כדי שהילד לא יראה אותי ושומעת אותם ואני מתחרפנת מזה והוא מצידו התעצבן עלי שהוא לקח על עצמו תפקיד של 2 אנשים בזמן שאני מחלימה ואני עוד "מעיזה" להתלונן. ופשוט עלה לי, וכל הזמן ההורים שלי עוקצים נו מה מתי כבר תרדי אל הילד? הוא עוד שניה שוכח מי את ושואלים שאלות מפגרות כמו את מתגעגעת אליו? סעמק ברור שאני מתגעגעת מה זאת השאלה הזאת...אני לא מצליחה לחשוב בהיגיון מרוב געגוע אליו.

אוי זה מצב ממש קשה … תזכרי שזה זמני !! הילד בטח לא ״שוכח אותך״ ותתעלמי מהערות של אנשים אחרים שלפעמים מהכוונה הטובה שוכחים את הטאקט ואומרים דברים שמאוד מכאיבים… בן כמה הילד ? אם הוא מספיק גדול אפשר להסביר לו שלאמא כואב וצריך להיות עדינים, אם לא אולי בעלך יכול להשתלט על הסיטואציה ולמצוא דרך שתגן עלייך פיזית אבל תוכלי להרגיש את הבן שלך… אני מבינה שהוא מרגיש שהוא עושה המון בשבילך, וזה מוערך ! כי הכוונה שלו היא טובה והוא רוצה לעזור לך ולשמור עלייך, אבל את צריכה גם לתקשר את הצורך שלך… מותר לך שיהיה לך רגשות גם חיוביים וגם שליליים על המצב הזה כי זה מצב קשה ולא נעים… תתקשרי את הרגשות שלך אל בעלך ותסבירי לו שאת מבינה שקשה לו עם המצב ואת מבינה שהכוונה שלו היא מאוד טובה אבל גם את נמצאת במצב רגשי עדין מאוד והיית שמחה לקצת יותר הבנה והכלה של הרגש שלך … עצה ממני- כשאת מכירה בכוונה הטובה ובמעשים הטובים שהוא עושה למענך, יהיה לך יותר קל לתקשר את הצורך שלך ויהיה לו יותר קל לקבל את זה כי הוא לא ירגיש מותקף 🤍🤍🤍 ושוב כמו שאמרתי בהתחלה המצב הזה קשה אבל אל תשכחי שזה זמניייייייי ואת תחזרי לחבק ולעטוף ולנשום את הבן שלך ולהיות בטוב ובאושר עם הבן זוג🤍🤍🤍

זה באמת קשה הגעגוע אבל את חייבת להיות חזקה לעוד כמה ימים ולנסות לקחת את זה באיזי כדי שתוכלי להחלים כמו שצריך ולחזור לילד שלך עם כוחות מחודשים ולא חצי כוח תתעלמי מהרעשי רקע לא חסר שאלות חסרות טאקט בסוף יוצא מצב שאת גם לא רואה את הילד וגם בסוג של ריב עם הבן זוג חבל הכל יהיהה בסדר עוד קצת ואת מתאחדת עם הילד