שבוע 11. אני סובלת ברמות שלא חשבתי שאסבול. יש ימים סבבה ויש ימים שאני קורסת ופשוט לא מתפקדת. מקיאה כל היום מיצי קיבה ולא מצליחה לאכול. אתמול בעלי שם לי עירוי בבית ותוך כדי רצתי לשירותים עם השקית כדי להקיא כלום. כי לא אכלתי כלום. יש לנו כלב שהוא כל חיי ואני משקיעה בו ברמות. אני לא עושה לו טיולים מושקעים כבר חודש, אין לי כוח פיזי בגוף להוציא אותו. אני יודעת שאומרים שלפעמים זה עובר עם השליש הראשון, אני מפחדת להיות מאלו שזה נשאר איתן כל ההריון. בונגסטה לא אופציה כי זה משפיע עלי לרעה ומרדים אותי במקום. לא מתפקדת. מתוסכלת.

אני הייתי בדיוק כמוך, השליש הראשון היה סבל מטורף. התחלתי לקחת בונג'סטה רק בשבוע 11 כי הרגשתי שזהו אני על סף לחטוף התמוטטות עצבים והמשכתי איתה עד שבוע 19. לי אישית זה עזר מאוד למרות העייפות המטורפת שזה גרם. זה ממש חשוב לאכול, למרות שאת מרגישה שלא משנה מה את מכניסה את מקיאה.. בסוף זה באמת הדבר היחיד שעוזר כי החומציות של הקיבה הריקה גורמת לנו להקיא יותר. וכן, זה באמת עובר. בעיניי השליש הראשון היה הכי גרוע ומאז הכל השתפר! עוד כמה ימים נכנסת כבר לחודש שמיני ואני מבטיחה לך שכן יש קשיים בהריון מכאבי אגן, ראש ועד עייפות כרונית (אבל עם אופי אחר) אבל השליש הראשון זה בלתי נסבל באמת. אז תדעי שיש נשים כאלו והרבה מהן ואת הכי נורמלית שיש, וכן - רוב הסיכויים שעוד מעט זה ישתפר את ממש קרובה לשם.