חייבת לפרוק כי אין לי איפה ואני פשוט מתוסכלת ברמות אני פחות משבוע אחרי קיסרי זה לא לידה ראשונה ויש בית וילדים לטפל בהם עכשיו בכל מהלך ההריון ובכללי בעלי מאוד עוזר בד״כ אבל בקצב שלו ובזמן שלו מהרגע שחזרנו הוא פשוט לא זז! אני יעשה אני יעשה והכל בלאגן הוא כל היום בטלפון רואה שטויות או משחק בגלל שאני שוכבת אז גם הוא הולך לישון מאוחר ואז גם לא קפ לקחת את הילדים בקיצור הכל עלי ובמקום שאנצל כל רגע לשינה ולמנוחה כי אני גם מניקה אני צריכה להיות במרדף שהילדים בסדר ומתי משהו יזוז בבית אתמול בערב נשברתי והתחלתי פשוט לסדר את הבית למרות הכאב אז קיפלתי כביסות וסדרתי את התיקים ואת כל הבלאגן וממש התפרקתי עליו אז הוא קם סידר קצת כמה דברים ומצא דברים לעשות קמתי בבוקר וראיתי ששום דבר לא זז בבית והוא גם כן התעורר רק בעשר ופשוט שטפתי כלים ניגבתי רצפה סידרתי חדרים אני מאז הלידה לא ממש אוכלת ואני חלשה בטירוףףף ועכשיו הרגשתי שאני פשוט קורסת לקחתי את הבייבי למיטה ואני פשוט לא מפסיקה לבכות מתסכול אני לא מסוגלת להיות מוגבלת וקשה לי שהכל בלאגן ואני לא רוצה לבקש עזרה חיצונית בטח אם הוא לקח פאקינג חופש שגם ככה המצב הכלכלי על הפנים אני לא רוצה להזמין מבחוץ אוכל כי חבל לי על הכסף אבל הוא מדליק מזגנים ודוד שעוווותתת בקיצור נשבר לייייייי

אי אפשר להחזיק הכל הכי חשוב זה את ושתוכלי לטפל בתינוק גם אם הבית יהיה הפוך עוד שבוע כלום לא יקרה, לעצום עיניים לנשום ולהתחזק. גם בעלך צריך רגע הפסקה, לא שווה לריב בגלל סדר וארגון במיוחד שהוא התגייס כל ההריון. תעשי רק את המינימום ותכף תתחזקי העיקר זה הבריאות והשמחה