הילדה לא רגועה קשה לה, קפיצת גדילה, שיניים... לכו תדעו אבל לא רגועה! בוכה הרבה, לא רוצה לשחק במשטח, צריכה אותי רוצה להיות בידיים שלי לא רוצה לאכול כן רוצה לאכול קשה לה וקשה גם לי ואני שואלת את עצמי, איך מתמודדות גננות ומטפלות? איך התינוקות מתמודדים? הרי לכל תינוק יש ימיםצכאלה... כל יום הוא אחרת, פתאום משהו מציק להם כואב להם והם לא רגועים והם זקוקים למגע וחיבוק ושיראו אותם וזה קשה ממש, אני לא מצליחה לעשות כלום אז לעזאזל איך זה עובד בגן? אני שואלת כי מעניין אותי . לא מחפשת לריב או שמישהי פה תפגע .

בגלל זה שהם קטנים עדיף לשים אותם במסגרת קטנה,אישית וחמימה... אח"כ שהם יותר גדלים קל להם לבטא את עצמם ומן הסתם הטיפול הוא יותר קל.

לפעמים כשזה כמה ילדים זה קל יותר.. אני לא גננת אבל עכשיו בילדה השניה אני רואה שהקפיצות גדילה עוברות יותר בקלות.. גם בגלל האופי של הילדה, אבל גם בגלל שיש לה אח בבית. אז לפעמים היא עייפה או כואב לה והיא בוכה, אבל פתאום אני מתיישבת איתה לידו כשהוא משחק והיא מהופנטת. מסתכלת על הקוביות שהוא בונה, על הבובות שהוא מנפיש, הוא מדבר איתה ופתאום היא נרגעת.. כשיש להם דברים שמאוד מעניינים אותם ועוד ילדים בסביבה זה מעסיק אותם. ומגע, כן.. הרבה פעמים הייתי רואה בתמונוץ מהגן שבמיוחד בתחילת השנה כל מטפלת יושבת עם 2-3 ילדים עליה כי הם זקוקים לחיבוק ומגע..