פוסט חשוב. היום באתי לקחת את הבן שלי מהמעון. הוא ישב ליד השולחן ושיחק עם כולם. אבל כשבאתי לקחת אותו הוא התחיל להיכנס להסטריה והתחיל לצרוח ולא רצה לעמוד וללכת. אני לא מרגישה טוב ומאוד חלשה. אבל בכל זאת הרמתי אותו ודי כעסתי עליו שהוא עצבני כל כך. חשבתי שהוא עייף. אבל הוא יודע שאני לא לוקחת אותו על הידיים. אבל בגלל שהוא המשיך לצרוח ולא נרגע בכלל בכל זאת הרמתי אותו על הידיים. כמעט נפלתי במדרגות ועוד יותר התעצבנתי שהוא לא הולך בעצמו. התחלתי ללכת כשכל רגע אני מחליפה צד וכמעט קורסת. אני חלשה בכללי ועכשיו במיוחד. אבל פתאום קלטתי משהו. הנחתי אותו והורדתי לו את הנעליים, ניערתי אותם, ניקיתי קצת את הרגל, והחזרתי לו את הנעליים. ואז הוא קם והתחיל ללכת. אני לא ראיתי שם לכלוך או שהנעל לא הייתה בסדר. אבל עובדה שכשסידרתי לו את הנעל הוא נרגע והלך בעצמו. אל תתעצבנו על הבכי של הילדים שלכן. לרוב הם צריכים עזרה ולא יודעים איך לבקש אותה

מדהימה !!❤️

כל כך נכון!! כשעשיתי ביביסיטר לפני הרבה שנים הילד שלי בכה כל הדרך לגינה ולא הבנתי מה קרה וניסיתי להרגיע והוא לא הפסיק לבכות אז כשהגענו לגינה התיישבתי לידו ופשוט הסתכלתי עליו ואז ראיתי שהוא מביא לי את היד שלו שבאותו בוקר אמא שלו שמה לו שעון חדש שהיא קנתה לו על היד, אז הורדתי את השעון ומייד הוא נרגע וראיתי שנוצרו לו סימנים מהרצועה, כנראה היה מהודק מידי. מאז הבנתי שלכל בכי יש סיבה והם מנסים להראות לנו שמשהו לא בסדר, אסור להתעלם מזה.