סיפור הלידה שלי שלושה חודשים אחרי לידה מרגישה שאני חייבת לשתף כאן את סיפור הלידה שלי האפליקציה הזאת הייתה בשבילי אור כשגיליתי שאני בהריון כשאף אחד לא ידע ולא היה לי עם מי להתייעץ. אני אומנם נמנעתי מלקרוא סיפורי לידה אבל בדיעבד אולי זה היה משנה משהו בסיפור. אתחיל מהסוף- יש סוף טוב ברוך השם אבל הסיפור לא קל. הריון ראשון תקין בדיקות תקינות מלבד העמסת סוכר של ה50 שהביאה תוצאה של 140. שלחו אותי להעמסה של ה100 שמתוך 3 תוצאות הראשונה יצאה לא תקינה גם. מבחינת הרופא נשים הכל טוב ורק לשמור על תזונה מאוזנת. בכל הבדיקות משבוע 20+ הרופא נשים ובסקירות אומרים לי שהתינוק ענק- הבטן ענקית, הראש ענק, ושהוא מקדים בשבועיים וחצי. ומתחיל הלחץ. הרופא נשים זרק לי בשבוע 34 בערך- תהיי מוכנה לקיסרי כנראה כי מעל 4 בסכרת לא מאוזנת ממליצים על ניתוח כי המשקל יכול לקפוץ ולא מאוזנן. (חשוב לציין שאני חיה אורח חיים בריא ופעיל מאוד) בפועל- מבחינת בתי החולים זה מוגדר כסכרת לא מאוזנת. שבוע 38 הרגשתי לא טוב כל כך והלכתי לאיכילוב לבדיקה כללית ועל הדרך ראיתי בזה הזדמנות להכיר את הגישה למיון יולדות. שמה בודקים אותי ואומרים לי חד משמעית תשארי לזירוז. התינוק גדול. אני לא הייתי מוכנה ורציתי להרגיש צירים ולחוות את זה אני חושבת שזה תהליך כל כך טבעי שהגוף יודע לעשות לבד ולא ככה רציתי ללדת. הסכמתי לסטריפינג ואקצר לכם- כמובן שלא הוביל לכלום. ביקשו ממני לבוא לביקורת לאחר יומיים להערכת משקל- הגעתי שבוע 38+2 3,800 גרם. רופא אחר אמר לי תשארי לזירוז. אמרתי לו שוב שנעשה סטריפינג ושיתן לי עד שני עוד 4 ימים לעשות הכל כדי לזרז טבעי. עשיתי הכל.מה שאתן רק יכולות לדמיין כפול 100. לא התקדם לכלום.. מפה לשם חזרתי אחרי כמה ימים לביקורת והמשקל עלה עוד קצת והם אמרו לי תשארי לזירוז. אני פחדתי יותר מהכל מניתוח. לא רציתי. בסוף עשיתי טעות שכואבת לי עד היום והסכמתי לזירוז. שאלו אותי אם אני רוצה פרופס או בלון ופיטוצין ושמעתי מעוד מישהי במיון שאמרו לה שפרופס זה נורא אז ביקשתי את השני. לא היו חדרי לידה פנויים ישנו במחלקה של הריון בסיכון ובבוקר קמתי פתאום להתחלה של צירים! לבד! שמחתי כל כך והכניסו אותי לחדר לידה שנעשה את התהליך שם. נכנסתי לחדר לידה ביום שני בשעה 10 בבוקר עם צירים יפים אבל לא כל כך סדירים ומחליטים להתחיל לי פיטוצין. עד פתיחה 4 לפחות לא הייתי מוכנה לקבל אפידורל כי הצירים היו סבילים לגמרי והייתי באנרגיות גבוהות ובהתרגשות ויכלתי לגמרי לעמוד בזה. האמת שלא היה לי כזה נורא. מה גם שהטנס - המלצת זהב. תשכירו- עזר לי מאוד! ואז שמו לי בלון- כאבים לא פשוטים. אבל הכל היה קטן עלי באותו זמן. בלילה המיילדת בדקה אותי וראתה שהבלון פקע לי את המים אני לא כל כך ארד לפרטים רק אומר שהמיילדות של איכילוב הן מלאכיות מהחלומות. מכאן- זה לא התקדם ולכיוון אחר לגמרי התחילו האטות דופק קשות. צניחה. הפסיקו לי את הפיטוצין והכינו אותי לדבר שהכי לא רציתי שיקרה- כמובן שלניתוח. אני קראתי לרופא האחראי וביקשתי ממנו בכל הלב שרק יעזור לי ללדת רגיל. שאני מוכנה לעשות הכל. רק שיאמינו בי. אמרו לי לשכב על הצד או על 6 כדי להקל על התינוק וישר קפצתי על הרגליים למרות שאני כמעט 16 שעות עם אפידורל. פתאום צניחה רצינית והרופאים נכנסים עם אולטסאונד באייפד ואמא שלי מהצד רואה מה שאמרה לי בדיעבד ואחרי שחבל התבור סביב העובר וכל ציר גורם לו להחנק. אני לא ידעתי כלום אבל הייתי באנרגיות הכי גבוהות שיש ובאמונה ענקית שאלוהים יסלח לי שלא חיכיתי לטיימינג שלו. המיילדת האהובה עלי ביותר סיימה עוד משמרת והכניסה אותי לכך שבאים להכין אותי לקיסרי. שאין ברירה. שאין התקדמות ושיש האטות ועוד ועוד ועוד. שעל זה הרופאים מדברים. היא סיימה את המשמרת ןהגיעה מיילדת אחרת. מבוגרת יותר ומנוסה יותר כנראה שהייתה האור שלי אחרי כל המשמרות שעברתי שם. צריך אחת שתאמין בכם? אז זה זה. אמרתי לה בבקשה אני רוצה ללדת לא בניתוח היא אמרה לי למה לא? שום קיסרי פתחי רגליים. הגעתי איתה בפתיחה מ5 ל9 וכשהיא סיימה את המשמרת והתחלפה המשמרת שוב התחלתי לידה בפתיחה 9.5 עם שוליים (לא יודעת ככ מה זה אומר הם פשוט התחילו) לחיצות 3 רופאים ו4 מיילדות - 2 מכל צד שדוחפות לי את העובר למטה וזה הדבר הכי כואב שאפשר לספר. הרגשתי שיש סביבי כל כך הרבה צוות ואף אחד לא פועל מטיפת רגש. כולם כמו רובוטים. לחצתי ולחצתי ואני הרגשתי שלא הולך להגיע הסוף וגם לא היה לי מושג אם אני עושה טוב או לא ופשוט עצרתי וצרחתי שיסבירו לי. כמה זמן כל לחיצה שיספרו לי! שיגידו אם אני עושה טוב בכלל בכל לחיצה שיתנו דרבון. הרגשתי שאני לא עטופה. אני בטוחה שהם היו בלחץ מטורף כי הדופק צנח וגם אני כבר הייתי שבר כלי אבל למזלי לא נשברתי נפשית והייתי עם עוצמות מטורפות של אמונה ואנרגיה. וזה הדבר היחידי שהציל אותי לדעתי. *המשך בתגובה*

הרופא אמר לי את חותך אותך ומפה לשם הרגשתי כמו הצלפה והכניסו וואקום. הרופאים משכו בצורה שבעלי כבר נבהל ואחרי יומיים וחצי שלמים בחדר לידה התינוק שלי יצא ברוך השם. הוא יצא וישר לקחו אותו לבדיקות ורק אחרי כמה זמן החזירו לי אותו לזמן קצר כדי לקחת אותו שוב לבדיקות. לא איך שרציתי אבל זה כבר הרע במיעוטו. תפרה אותי רופאה שעה וחצי. שאחרי 6 שבועות שאני לא מצליחה להתאושש גיליתי שהתפירה הייתה לא תקינה ושאני צריכה לעבור תיקון בגלל כאבים שרודפים אותי. הבשר יצא לי החוצה. ההחלמה הייתה כל כך קשה. כל הלילה בכיתי ולא יכלתי לעמוד על הרגליים שלי לא רק בלילה הזה כל החודשיים הבאים. אחרי הלידה הרשתי לעצמי להתפרק עדיין לא מעכלת את הסיוט שעברתי ומה שיכל לקרות אחרת. משם עברנו למלונית-שחיכיתי לה כל כך של בייבי ליס - סגרנו שם 2 לילות שאסכם את זה במשפט- אני בכלל לא ממליצה. השירות שקיבלתי מהפקידות קבלה היה מזעזע. היחס שם היה מגעיל והאמת שהאוכל היה ברמה מאוד מאוד נמוכה. העיסוי המובטח היה 15 דק לא מקצועיות ובאופן כללי הרגשתי שזרקתי כמעט 5 אלף שח לפח. יכלתי להשאר במחלקה באיכילוב עוד כמה שאצטרך וחבל שלא עשיתי את זה. חשוב לי להעביר לכן בנות שכל עוד מדובר בהמלצות ולא במשהו שהרופאים אומרים לכם שזה חיים ומוות- תנו לגוף שלכם לבד. בזמן שלו. משקל זה אינדיווידואלי והגובה גם משפיע על המשקל והתינוק שלי גבוהה מאוד יחסית. לא הייתה לי סכרת בדיעבד כנראה אבל מבחינת הבתי חולים בארץ תוצאה אחת בהעמסה של ה100 זה סכרת כנראה לא מאוזנת כי לא טיפלתי. נפלתי ללחץ של הרופאים. יצא לי תינוק בריא בכור ברוך השם במשקל 3,500. ועוד משהו שאמליץ לכן אני לא עשיתי קורס הכנה ללידה. יש מצב שהפרט הכי קטן שם היה עוזר לי וזה היה שווה הכל בהריון הבא אעשה בטוח וכנראה שלא אלד באיכילוב. תודה לאל על הכל אני למדתי שיעור ענק מקווה שתלמדו ממני 🙏🏼 ושאעזור אולי בהתלבטות לאחת זה עולם.

מהממת אחת! כמה כוח ועוצמה יש בך כל הכבוד! שתהיה לך החלמה מהירה ועכשיו הגיע הזמן שלך להנות מהבייבי🙏❤️ מזל טוב

תודה❤️

לביאה כמה נחישות ובטחון הפגנת במעמד כל כך מורכב 🫂 רפואה שלמה נחת ומזל טוב ❤️

אלופה! עברת דבר לא פשוט כל דבר אחר בחיים הזה יהיה קטן עליך רק בריאות לך ולפיצקי 👏🏽🙏🏽💝💐🥳

תודה❤️