התינוק שלי ממש קטן ובעלי לומד כמעט כל השבוע, אני מרגישה שמהצד שלו אין לי עזרה ברמה שאני פשוט כבר לא סומכת עליו כי הוא לא נותן לי סיבה לזה. הוא בקושי עם הילד והשינה שלו תמיד כל כך חזקה שאין שום סיכוי שהוא ישמע אותו, אם אני אעיר אותו כדי לקום לילד יש מצב שהוא אפילו יפיל אותו(אין עם מי לדבר שהוא ישן). המזל שלי שאני ישנה אצל אמא שלי ואחרי תלונות מצידו על זה שקשה לו לקום להכין לי את הבקבוקים בלילה אז אפילו עברתי לישון בחדר עם אמא שלי שהיא ממש מצילה אותי! אני מרגישה שאנחנו מתרחקים קצת, אני מרגישה שאני ממש הייתי רוצה שהכל יהיה אחרת איתו ועם הילד, מרגישה שהוא ילדותי ממש ולא אחראי בכלל. כל בכי של הילד הוא ישר רוצה ללכת לבית חולים איתו כי הוא פשוט לא יודע איך להרגיע אותו- בקיצור יוצא מצב שאני צריכה לטפל בשתי תינוקות. האמת שאני ממש מיואשת ולא בא לי לבוא אליו בטענות כדי שלא יוריד הילוך בלימודים אבל די נשבר לי

מבינה אותך בעלי בדיוק אותו סיפור רק שהוא לא לומד אבל כן עובד ופשוט לא יכול לטפל בילד בלילה אין דרך בכלל להעיר אותו חחחח הוא ישן כמו בול עץ גם אם הילד צורח הוא ישן אני מקיאה הבן אדם ישן כרגע זה לא מפריע לי אבל אם אני באמת צריכה אותו מצב חרום או משהוא אז הוא ישר קם בתכלס בכללי לא מצפה ממנו שיעשה עם הילד כרגע הרבה חושבת שבגיל שנה שנתיים שהילד יותר מתקשר ופעיל אז היה לו יותר סבבה הם נמצאים בסיטואציה חסרת אונים מסויימת הם רואים אותנו הנשים מטפלות כמו שצריך והילד מבסוט ומאושר ופתאום אצלם בוכה או פתאום פחות מוכן לאכול וכו' וגם צריך לזכור שעד לפני רגע כול הצומת לב שלל הייתה אצלם ופתאום הם צריכים לחלוק את זה עם עוד יצור קטן ומתוק לפעמים לוקח להם יותר זה ויותר קשה להם לקבל את זה לפחות לבעלי ככה היה בהתחלה הוא ממש היה משתגע מזה שאני לא כול הזמן קשובה אליו ויש זמנים שאני לא יכולה להיות איתו או לשמוע אותו כי הילד בוכה או רעב וכו' אבל עם שיח פתוח זה ממש עוזר

אוף אני ממש מרגישה שזאת הסיטואציה שאני נמצאת בה מה שתיארת, התקשורת ביני ובין בעלי תמיד הייתה מעולה וגם כל פעם שהערתי הוא ניסה לשנות אבל הוא גם לומד וגם עובד וזה מרגיש לי חוצפה לבוא אליו בטענות על זה שהוא עייף הוא בכל זאת קורע את עצמו. הבאסה מצידי מגיעה מזה שלפעמים מרגיש לי כאילו הבאתי את התינוק הזה לבד, הוא כל כך רצה ילד ואז בזמן אמת בקושי מתפקד. ברור שאם אני אבקש הוא יעשה דברים אבל אני לא רוצה לבקש, אני רוצה שזה יבוא ממנו. זה הרבה לבקש? 😞

מבחינת גבר כן חחחח הם לא קוראים את הרצונות או המחשבות שלנו אנחנו חייבות לדבר להגיד להם לשטף אותם בדיוק כמו שאנחנו לא קוראות אותן או הרצונות והמלשבות שלהם. עכשיו לגמרי מבינה אותך גם לי עדיין יש מצבים שאני מרגישה שהבאתי את הילד לבד ואני כרגע בהריון 2 אבל מצד שני אני יודעת שאני יכולה לסמוך על בעלי העניין עצומות שיטפל בילד או לפחות יעזור לי בבית אם זה כלים או כביסות כו'. ובסוף חושבת שזה שאני לרוב בבית עם הילד במיוחד בחופשות לידה והוא יוצא וקורע את עצמו בעבודה ופרנסה לבית המעט שאני יכולה לעשות זה לתת לו את המנוחה כשאני לא במצב כריסה או מצב שממש קשה לי. וממש ממש חשוב להישאר עם שיח פתוח הבעל קודם לילדים חשוב לזכור את זה ואם את באה בגישה כזו הוא ישר ירגיש את זה חתראי שמעצמו הוא יעשה יותר יתן יותר וגם יתחבר יותר לילד בעלי עכשיו התחיל להתחבר יותר לילד לשחק איתו להיות איתו (הבן שלי בן 7 חודשים) אז גם צריך לתת לזמן לעשות את שלו אבל לדבר ולדבר ולשתף הכי הכי חשוב זה ממש ממש מציל