היי אימהות יקרות, חייבת עצה ממכן. אני אמא ל2 ילדים קטנים (הבכורה בת 3 והקטן בן 4 חודשים) אני מטורפת עליהם ברמה שאני לא יכולה להסביר.. אבל, ויש אבל גדול.. ממש קשה לי. בעלי עושה מלא בבית , מלאאא ואני לא מגזימה.. לפעמים אני קופאת מרוב ייאוש של החיים והוא זה שעושה הכל . אני עובדת כשכירה וגם כעצמאית. בעלי עובד משרה מלאה. אנחנו מקבלים המון עזרה עם הילדים מההורים באמתתתת שאני כועסת על עצמי בכלל שאני מרגישה ככה... ועדיין עם כל זה, אני רק רוצה שיגיע הערב וששניהם ילכו לישון.. מתפללת שהזמן כבר יעבור ושיגדלו ולא יצטרכו להיות תלויים בי , שיהיו עצמאיים.. אני אוהבת אותם מלא וכשאני איתם אני משחקת איתם, קוראת סיפור, שרה רוקדת מבשלת עם הקטנה שלי עושה איתה עוגיות .. לרגע לא מראה את העייפות הנגררת שלי .. ואני רק מבקשת שתתנו לי טיפ לאיך אתן מצליחות להעביר עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש.. כולם אומרים לי הזמן טס, וזה לא נכוןןןןן הזמן שלי לא טס בכלל.. ה3 שנים האלה מרגישות לי כמו 20 שנה. לא רואה את עצמי שוב קמה בשבתות ברגוע מתי שבא לי. לא רואה את עצמי חוזרת מהעבודה וישר הולכת להתקלח כמו שהייתי רווקה .. פשוט מרגישה שהזמן נתקע וזהו . תודה שקראתן עד לכאן ואל תשפטו אות.. רק תנו לי טיפים.

הטיפ שלי להתמקד בטוב יש לך ילדים יש לך עזרה יש לך עבודה הרבה היו מוכנות להתחלף איתך

קודם כל מעולה שיש לך עזרה!!בורכת... דבר שני,נכון.את צודקת שהם גוזלים מאיתנו אנרגיה זמן ועצמאות אבל אולי בגלל שאת "עסוקה" בכמה שכביכול הם גוזלים ממך ולוקחים ממך את מרגישה שלא טוב לך... אל תתיחסי לגיל ולזמן...זה יחלוף בלי שתרגישי. כמו שאומרים למישהי שרוצה להיכנס להריון:שחררי,מתי שזה יבוא-זה יבוא...בלי לחץ בלי כל פעם לבדוק עם מקלון בלי "להיכנס" לזה יותר מידי ...לשחרר להרפות. גם את...שחררי,תחיי את הזמן הזה שהם עוד רוצים להיות לידך כי עוד מעט הם באמת יהיו עצמאיים ואז פחות ירצו את הקוצי מוצי של אמא חח

תפסיקי להשוות לחיי רווקות, כל תקופה היא אחרת, נכון, כאמא לקטנים יש המון ויתורים אבל נסי להתמקד במה הרווחת ולא מה השתנה הבת שלי בת 5, התחילה להתקלח לבד, אני מאוד גאה בה ומקל ועם זאת קצת צובט שהיא כבר לא התינוקת שלי

לא יכולה להפסיק להשוות... אני ממש מתגעגעת לחיי הרווקות שלי . ללבד. אז בטח תשאלי את עצמך :"אז למה היא הביאה עוד ילד" וזה רק בכדי שהבת שלי לא תהיה בת יחידה. וכן אני מאוהבת בהם כמו שכתבתי.. אבל אני מתגעגעת ללבד שלי. אני מוצאת את עצמי במקלחת בוכה המון. אולי זה דיכאון , אולי לא. בעלי מאושר עד הגג ורוצה אפילו עוד ילד, אין סיכוי שבעולם מבחינתי.

את יוצאת מידי פעם לבד? יוצאת לנופש עם בעלך? מרעננת את עצמך? זה מאד חשוב. אולי אני אגיד כמה מילים קשות אבל שיש ילדים זה מלמד אותנו לא להיות אגואיסטים.כן כן. הרי שאנחנו רווקים אנחנו עושים מה שבאלנו,ישנים מתי שבאלנו,נוסעים לאן שבאלנו וכו'... אבל שיש ילדים פתאום אנחנו צריכים להתמסר,להעניק,לתת,להשקיע ולא תמיד זה בנו... שיש ילדים אנחנו לומדים דברים חדשים על עצמנו,כמה אנחנו טובים בלתת ולא על מנת לקבל. אז אני לא אומרת זה החיים שלך עד 120-שאינלך חיים מעכשיו.ממש לא. אבל כן אנחנו צריכים להתרענן ולצאת וזה לא רק בשבילנו זה גם בשביל הילדים שיתגעגעו אלינו גם...

אני לא יוצאת בכלל.. אין לי מי שישמור עליהם. ההורים שלי ושל בעלי לא מוכנים להיות בייביסיטר ואני מבינה אותם. הם עוזרים לי במהלך השבוע אז למה שיעזרו גם בערב/לילה/ סופש?? אני כל ערב בבית.. ורק בעלי יושב מידי פעם עם החברים שלנו לבד. ואני לא יוצאת . פשוט אני מכירה את בעלי אם הוא לא ייצא אז הוא יכנס לדיכאון חריף יותר ממני .. ולכן מעדיפה שהוא יישב עם החברים שעתיים בשבוע ושאני אשאר בבית. אולי זה גם משפיע, לא יודעת...

ענית לעצמך. את חייבת להתאוורר...אם זה לבד ואם זה איתו. אין ביביסיטר שאת יכולה להביא בתשלום? זה שוחק להיות כל הזמן בבית ולהתמסר לילדים גם שאת עובדת ולא בבית כל היום...זה מתיש ולא נותן רגע מנוחה לעצמך. תפרגני גם לעצמך,מגיע לך!! את צריכה לחשוב גם על עצמך... את יותר מידי טובה.לא שזה רע אבל ברגע שזה גם בא על חשבונך זה בעיה.... את מתמסרת לילדים,מוותרת לבעלך בתואנה שהוא יותר רגיש ממך ומה קורה בפועל?!את מוצאת את עצמך בוכה במקלחת,מותשת מהטיפול בילדים ולא רואה את החצי הכוס המלאה עכשיו...