פוסט פריקה, חרטה, הלקאה עצמית.. לא יודעת מה קודם או יותר.. התפרצתי על בעלי ליד הילד (בן 10 חודשים). ממש אבל.. באמוק. הפסקתי לספור אחרי כמה לילות בלי שינה אני, אוכלת זבל, אין לי עזרה של אף אחד ובעלי מגיע מהעבודה כשכבר לילה והתינוק נרדם. הוא כשלעצמו בתקופה מאוד לחוצה ומעורער ומרגיש כמו עוד ילד בבית שאני צריכה להכיל ולטפל בו. מאז הלידה לא עשיתי כלום בשביל עצמי, 24/7 סביב הילד שברוך השם מהמם, בריא ומאושר. לא משנה מה היתה הסיבה, גם אם מוצדקת, פשוט התפוצצתי עליו באמוק.. היה אמצע הלילה, הילד פתח חלון ערות, עייף ולא מצליח לחזור לישון וכמעט נפל מהמיטה ובעלי לא הסתכל, היה עם הראש בפלא'. זינקתי לילד ופשוט דחפתי את בעלי וצרחתי עליו את נשמתי. הרגשתי כאילו יצא ממני שד ולא יכולתי לראות או לשמוע אותו עוד מאית שניה, שיטוס לי מהעיניים. לא זוכרת אפילו מה אמרתי אבל הבהלתי את עצמי, אותו והכי גרוע את התינוקי שבכה. זהו, אין לי פואנטה, מרגישה אמא נוראית ובנאדם חרא, גועל מעצמי. לא יודעת אם מחפשת כאן נחמה או שיאשרו לי שאני חרא בנאדם. איך ממשיכים מכאן.

את מממש ממש ממש לא אמא רעה !!!!! למה שאת מתארת קוראים אמא עיפה , אמא ממוטטת , אמא שנגמרה לה הסוללה , רוצה להזכיר לך , לעצמי ולכל האמהות: אנחנו גם בני אדם , כן גם לנו נגמרת הסוללה !!! מה שאת צריכה עכשיו זה סך הכול למצוא "מטען", "שקע" ולהיטען ודחוף!! אפשר להתיעץ עם בעלך, אולי יש לו רעיון איך אפשר להוריד ממך עומס, אולי יתן לך שעתיים למשל פעם ביומיים בהם תישני בצהרים , אולי הוא יקח על עצמו לילה אחד לפחות להיות

קורה לכולם!!!!!!! ויפה מאוד שזה חד פעמי מבחינתכם כמה רבתי עם בעלי ליד הילד כל כך עובדת על זה!!!!! את מקסימה ואני מכירה את התסכול של הלילות

איתו שהוא יהיה רק על אחריותו , ואם זה לא בא בחשבון כי הוא בתקופה קשה כמו שרשמת, תנסי אצל ההורים , אמא שלך, אני בטוחה שהיא זוכרת העצמה איך זה ותשמח להציע עזרה .. מה שבטוח את לגמרי בסדר!!! ורק בשבילך ובשביל הילד את ח-י-י-ב-ת לקחת פסק זמן, תקופות מנוחה , את בנאדם לכל דבר מאמינה בך ובכללי שהכול יהיה טוב 💗💗💗💗💗💗

וואי מהממת! את נשמעת אמא מדהימה! אני כ"כ מבינה אותך. אל תרגישי אשמה, זה כל כך אנושי! אני מרגישה מאוד דומה למה שאת מרגישה, אמא לילד בן 8 חודשים, בקושי יש לי זמן ואנרגיות לעצמי, הכל הולך לבייבי ולבית ואני גמורה. לעיתים קרובות אני מוציאה תעצבים על בעלי גם אם הוא לא אשם או שאני מתעצבנת ביני לבין עצמי ומתלוננת. הבייבי שלי מרגיש את האנרגיה הזאת ואז אנע מתמלאת רגשות אשם בדיןק כמוך. אז קודם כל אני פה כדי לומר לך, זה קורה גם לי וזה קורה להמון (אם לא לכולן) כי להיות אמא זה סופר קשה, סיזיפי ואינטנסיבי במיוחד בשנה ראשונה! גם עם עזרה זה קשה (לי אין כל כך עזרה כי אני גרה רחוק מהמשפחה שלי) כי בסהכ את האמא של הילד הזה, אז עם כמה שאנשים מידי פעם יכולים לתת יד, הם לא יכולים להיות שם כל הזמן. תחשבי שאמהות שנותנות לסבתא לגדל להן את הילדים משלמות מחיר. הילד שלך שמח, ומטופל היטב וזה שהוא ראה את אמא רותחת מעצבים פעם אחת , לא יעשה לו שום נזק! והוא עוד יראה אותך כועסת שוב במהלך החיים. כעס ותסכול הם חלק מהחיים והבריאות הנפשית שלך חשובה לא פחות. אז אם זה קרה לך שהתחרפנת לרגע, זה טבעי ואנושי. חשוב לאסוף את עצמנו אחרי זה , לנשום עמוק ולחזור לשפיות ואני רואה שכבר עשית את זה אז זה רק מוכיחה עוד יותר כמה את מדהימה!!! 💜❤️💜❤️

את אמא לא רעה בכלל! זה קורה לכולם!!! אני עובדת מאד קשה כדי להתאפק ולא רבים מול ילדים!!!הלילות ללא שינה נורמאלית גם משפיע על המצב הנפשי והפיזית שלנו… מאחלת לך בהצלחה!!!

תודה רבה מכל הלב בנות.. אתן מדהימות וריגשתן אותי עד דמעות ❤️🙏