הבת שלי בת שנה ו9 חודשים. עד לאחרונה הרדמנו אותה כל הזמן בעגלה או בידיים אך השבוע החלטנו להציב לעצמנו מטרה וללמד אותה להירדם לבד במיטה. לקח לה שעתיים (!!!) להירדם. היא נראתה גמורה מעייפות אבל נלחמה בעייפות ולא הפסיקה לזוז ולהתיישב במיטה. באמצע הלילה, סביבות 2, התעוררה בבכי וצרחות. הבאנו לה בקבוק למיטה והיא שתתה קצת והמשיכה לצרוח. סלית ברירה באנו להרים אותה אך היא עוד יותר צרחה וזה מאוד מפתיע כי היא תמיד רוצה שירימו אותה. אני מרגישה תחושות אשמה ונקיפות מצפון. אני יודעת שהיינו צריכים לעשות את זה מזמן. בגן היא נרדמת כשהסייעת מניחה עליה יד. איך לא להתייחס לתחושות האשמה שמלוות אותי?

להיות הורה זה קשה, מאוד!! עשית את המקסימום שלך והכל בסדר. זה יהיה תהליך של כמה ימים ובסוף היא תלמד לישון במיטה שלה. היא אוהבת אותך הכי בעולם והכל בסדר ❤️ בכללי אני ממליצה לך לעשות מה שהסייעת עושה, להשכיב לשים יד על הגב ולא ליצור קשר עין בכלל.. אם היא מתרוממת שוב להחזיר לשים יד בלי קשר עין. לא לדבר איתה לא כלום פשוט להראות נוכחות.

בהתחלה שמתי עליה יד וליטפתי אותה. אחרי שהיא התחילה לעשות בלגן שרתי לה והקראתי לה סיפור אבל גם זה לא עזר.

תחשבי על זה ככה, שאת מנסה להירדם ואת גמורה מעייפות אבל ממש גמורה.. ומישהו פתאום בא ומתחיל לדבר איתך, איך תרגישי? שזה עוזר לך להירדם או שזה מסיח את דעתך? אם לפני כן לא הייתם מרדימים אותה עם קריאה או ליטופים אז עבורה זה מהווה גירוי חדש שבעצם מקשה עליה את ההירדמות (מעבר לכך שהיא נרדמת בסביבה חדשה וזה כבר גירוי מטורף). יצירת מסגרת שינה היא יצירת הרגל חדש לכל דבר ועניין וכדי שהרגל יתקבע צריך ליצור שינויים כמה שיותר קטנים בסביבה.. אז אם לפני נגיד הייתם מרדימים אותה בעגלה עם מוזיקה אז להמשיך עם המוזיקה, אם לפני הייתם שקטים לגמרי להמשיך עם השקט. לא ליצור מלא שינויים בבת אחת כי אז התהליך יהיה יותר קשה. פשוט לשבת להחזיר אותה למיטה לשים יד. את יכולה לעשות ששש צליל של רעש לבן. שוב קמה שוב להחזיר בעדינות. ככה עד שתירדם.. כן זה יכול להיות מתסכל ולקחת זמן אבל ככל שתתמידי זה יהיה יותר ויותר מהיר.

תודה רבה, את מקסימה. ננסה היום שוב ומקווה לטוב

אל תרגישי רע את עושה מה שטוב לילדה שלך, כהורים אנחנו עושים הרבה פעמים דברים פחות נעימים לטובתם חיסונים, ללמד אותם להתמודד עם קשיים, להגיד להם לא וכו