אני חייבת לפרוק ילדתי את הבן הבכור שלי לפני קצת יותר מחודש אחרי טיפולים ואכזבות קודמות. אני אוהבת אותו מאוד היום שנינו יצאנו חיוביים לקורונה ואמרתי לבעלי לא להשאר איתי בבית כדי שלא ידבק. הילד בוכה, עייף, כואב לו ואני פשוט מתוסכלת כל פעם מחדש שהוא מתעורר כי אני לא יודעת מה לעשות ואיך להרגיע אותו. אני מרגישה שעם כל מה שרציתי את זה אולי אני לא אמא טובה מספיק, אולי אני לא יודעת איך לטפל בו נכון כשאני לבד, אני מפחדת להיות איתו לבד יותר מדי זמן ואני כל פעם מנסה לחפש קצת את הלבד שלי. אני באמת מפחדת שאני אמא רעה. בעלי הבעל הכי טוב בעולם, דואג לילד ומטפל בו יותר טוב ממני בכל מובן. איך מתגברים על התחושות האלה? איך מתמודדים עם ילד חולה? איך מפסיקים לבכות? אני רק מודה לאלוהים שאני לא אם יחידנית כי מזמן הייתי מאבדת את השפיות שלי

היי קודם חיבוק ענק לא נולדנו אמהות וזה לא מגיע ברגע לאט לאט את תלמדי להכיר אותו והוא אותך 😘

צוברים ביטחון עם הזמן נסי להיות רגועה בזמן הטיפול בו גם עם הוא בוכה שאנחנו רגעות משרות רוגע ולאט לאט הופך לפשוט יותר.החולי יעבור אל תדאגי .בטוחה שאת אמא מקסימה ניסיון צוברים עם הזמן לכולנו קשה מאוד בהתחלה.בהצלחה

נראה לי שבחודשיים הראשונים בכיתי כל יום. לא ידעתי איך מטפלים בתינוק והרגשתי אמא מזעזעת בגלל כל שטות. אמא שלי עזרה לי הרבה (אני יחידנית....) ופחדתי בכל פעם שהלכה. אלה תחושות ממש לגיטימיות. היום הוא בן 5 חודשים ואני חושבת שאני אמא טובה, וגם שולטת בעניינים הרבה יותר מאמא שלי.... ההורמונים מסתדרים, עקומת הלמידה מהירה הרבה יותר ממה שנדמה לך, ולמדתי להכיר את הבן המדהים שלי טוב טוב ולתקשר איתו. תהיי סבלנית עם עצמך ❤️

מקסימה שאת, לא נולדנו אמהות, זה מגיע עם הזמן והנסיון, שלושת החודשים אחרי לידה ראשונה הם כאפה מטורפת למציאות החדשה (אני ממש זוכרת את זה כאילו שזה היה אתמול, את גיל שלושה חודשים של הבכורה שלי, שעצרתי ואמרתי רגע! עכשיו אני אמורה לחזור לעבוד?! אבל רק עכשיו התחלתי להנות קצת מה״חופשה״ הזאת! אני החלמתי מהלידה, לה עברו הגזים, התאקלמתי לסיטואציה, וזהו? עכשיו כשמתחיל הכיף סופסוף שכולם דיברו עליו אז הוא נגמר?? אז להוסיף זה גם קורונה 💆🏻‍♀️ רק תזכרי שיש אור בקצה המנהרה, לא תמיד יהיה קשה, לא תמיד תהיי עייפה, לא תמיד תבכי ( בייבי בלוז מאודדדד נפוץ בתקופה הזו בעיקר אחרי לידה ראשונה, חוויתי גם בראשונה וגם קצת בשני, אז לפחות כבר ידעתי מראש שאהיה בכיינית כל על שטות ושזה נורמלי ומגיע לי ;) ) לשים לב שזה לא מעבר ואם כן לא לשמור לעצמך או לפורום אנונימי, שימי לכם מוזיקה שאת אוהבת (לא צריך שירי תינוקות, שימי מה שכיף לך לשמוע, הוא כבר יזרום ;) , תפתחי את התריסים שייכנס אור הבייתה, משלוחי אוכל, תתעסקי כרגע רק בעצמך ובתינוקי, שגם הוא דיי חסר אונים כרגע (ובכלל) ואת הבוגר האחראי עליו 😎🤓 החלמה מהירה והמון המון בהצלחה 🙏🏻❤️

שכחתי לציין שאני סטודנטית שחזרה ללימודים שבועיים אחרי הלידה כי אין באמת חופשת לידה בתור סטודנטית... אני בפער מטורף ורק מרגישה שאני שוקעת

ועוד משהו קטן, לעשות המון המון בונדינג (תעשי גוגל יש מלא כתבות בנושא) עם התינוקי גם אם זה מלאכותי, לדבר איתו כל היום, לשיר לו, להרים אותו ולחבק (הוא לא יתרגל לידיים אל תדאגי, הוא מקסימום יתרגל להרגיש אהוב ;) ), לחייך אליו, לצלם אותו

לא באמת הגיוני לצפות ממך בסיטואציה כזאת להצליח להשלים פערים. את צריכה להחלים, לישון, וכרגע גם לאפל בתינוק לבד. חכי עם השלמת הפערים לכשתחלימו ובעלך יחזור לתמונה, החלמה מקורונה זה עניין של כמה ימים ❤️

אני כל כך מקווה שאתן צודקת בנות, תודה על כל החיזוקים... אני צריכה את זה ממש

לומדים לאט לאט ככה זה ילד ראשון תבקשי גם עזרה מההורים משפחה