אני מרגישה שאני מתמוטטת. אני אם יחידנית. אני בתקופה מאוד לחוצה בעבודה אחרי שיחת שימוע שנייה. הבן שלי כבר בן שנתיים, ומאז שחזרתי מחופשת הלידה שלו, בעבודה אני לא מספיק טובה בשבילם: כי אני היחידה שיש לו כשהוא חולה, ואני היחידה שצריכה לשים אותו ולאסוף אותו אז אני לא יכולה להתעכב בעבודה וגם אם לא סיימתי מה שהייתי צריכה - אני עוזבת הכל ונוסעת לקחת אותו. פשוט בא לי לבכות כל היום ואני ממש מתאמצת שלא, כדי שהוא לא יראה כל הזמן בכי ממני. אבל הוא לא חי בסביבה של חיוכים וצחוקים וזה צובט לי את הלב. אני מרגישה שהחיים מתאכזרים אלי. היום בשיא הגשם - פנצ'ר, ולעצור בצד ולסדר את זה לבד. והוא בנתיים לבד תוך האוטו בוכה . צורח. איכשהו תמיד קורים עוד דברים שמקשים עלי. אני נשברת... לא יודעת מאיפה לקחת כוחות יותר. אני עייפה. עצובה. מותשת. לא רואה אופק ורוד.

אין לי עצה לתת לך רק לחזק אותך ולהגיד שאת אמא לביאה ואלופה. ככל שהוא יגדל יהיה קל יותר❤️

את אלופה! לא סתם אלוהים נתן לך את הזכות לגדל ילד הוא ידע שתעמדי בזה מאחלת לך למצוא את שותף חייך ולהיות חזקה כל יום יותר מאתמול את ראויה להערצה 💓💓

מחזקת אותך אהובה. תנסי להיעזר בקרובים שלך איתו. אם את צריכה אוזן קשבת והדרכה וכלים אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי דרך הקופה כמובן שזו בחירה שלך. אולי לפני השימוע כדאי לך להתייעץ עם עו״ד מהסיוע המשפטי.

אלופה מעריצה אותך את לביאה!!! גידלתי גם לבד עד לפני שבועים הוא גם בן שנתיים וארבע את יכולה הכל! עם כל הקושי אין תותחית כמוך בלי להכיר רואים כבר בכתיבה שלך כמה את מסורה וחזקה אני גם לא ראיתי והינה זה קרה ואני כבר לא לבד וטוב לנו ולגבי העבודה אין לי כל כך מה להגיד מעבר לא עבדתי חייה על הבטחת הכנסה 🤫

את אלופה ואם תוכלי להשיג עזרה משפחה חברים. או אפילו בתשלום לפחות פעם בשבוע שתוכלי להישאר קצת יותר בעבודה וגם להקל עלייך.

🫂❤️