היי❤️ אקדים ואומר שהפוסט מיועד לבנות אחרי לידה ועדיף שאלו שבהריון שלא יכנסו.. מה שאני עוברת יוצא דופן אז גם אם קראתן לא להבהל אני בת 22, 3 חודשים אחרי לידה. לידה בזירוז, לילה שלם של צירי אימה ואז אפידורל ואחרי 4 שעות לידה.. אחרי הלידה תפרים כואבים, משבר עם הבעל, צהבת של חודש שלם לתינוק, לחץ מכל הכיוונים להפסיק הנקה. לכאורה קליל.. לא כזה נורא, כולן עוברות את זה.. אבל אני בטראומה הכי גדולה שיכולה להיות. מדחיקה הכי חזק שיש וכל פעם זה צף מחדש. חשבתי ששכחתי הכל ואז הכל חוזר אליי. כל יום. כל שעה. כל דקה. מה לא בסדר בי? למה אני משחזרת את התקופה הזאת שוב ושוב ושוב? למה אני צריכה להתעורר בלילה מסיוט? לא להרדם? מה לא בסדר בי? למה כולן עוברות את זה וממשיכות לחיות, ולהוליד ולשמוח ורק אני תקועה מאחור? מה לא בסדר בי??? מה???????? אני מרגישה שחיללו לי את הגוף שהתעללו לי בנפש שרצחו לי את היכולת להנות ולשמוח שלא משנה מה יקרה, זה תמיד יפגוש אותי בסוף. אני רגישה מידי? מה לא בסדר בי? ולמה אף אחד מסביבי לא קולט באיזה בור שחור אני נמצאת?

א. את לא לבד . אצלי לא היה.כלכך מוקצן אבל לא סבלתי אף אחד ורציתי.להיות לבד כמעט 9 חודשים . נהנתי רק מהבת שלי וזהו כל השאר לא עיניין אותי והייתי על אוטומט גם במעשים וגם עם אנשים . ב. את צריכה לגשת לטיפול . זה ממש דיכאון.. אצל.כל אחת מתבטא אחרת . ככל שתעצרי את.זה מהר יותר יהיה לך יותר קל וטוב.. ג. עברו כולה 3 חודשים ועברת דבר קשה מאוד - לידה זה נס תאכלס אנחנו עוברות דבר קשה מאוד והגיוני שזה חוזר לך . אל תרגישי לא.בסדר ד. חיבוק גדול❤️

אני חןשבת שהכול צף מחדש כי הגוף והנפש שלך רוצה להיפטר מהפחד ומהמחשבות השליליות… והגוף רוצה לעשןת שלום עם הנפש בעצם… הייתי ממליצה לעשות עיבוד לידה כדי לפתוח את הכול ולדבר על הכול ולסגור את זה ולמצוא את הדברים הטובים שקראו… יש את ארגון ניצה תסתכלי באינטרנט ממליצה מאוד על הכוונה מקצועית

מבינה אותך כל כך.. אני כמעט שבועים אחרי לידה , נגמרה בניתוח חרום , צירים מטורפים, זרוז , שלושה ימי אשפוז במחלקה להריון בסיכון עם צירים , מה לא עברתי , כל השבוע הזה שסבלתי כאבי תופת עד שהילדה יצאה מימני אמרתי שאני לא עושה ילדים יותר בחיים!!!! רציתי שיהרגו אותי , רציתי לקבור את עצמי באדמה מרוב שסבלתי... הרגשתי כאילו שוברים לי כל עצם בגוף וזה לא שווה את זה. הגוף והנפש שלי עברו טראומה מטורפת שלא ציפיתי לה בכלל... אחרי הניתוח לא קמתי מהמיטה יומיים שלמים... אפילו לא הצלחתי לחבק את התינוקת שלי... ואת יודעת מה? ברגע ששמתי את התינוקת שלי עליי והתחלתי קצת לעכל את מה שעברתי הצלחתי לשכוח כל כאב ובגדול! כל יום בעלי והמשפחה שלי חיזקו אותי ועזרו לי לעכל את הדבר העצום הזה שעברתי, התינוקת שלי עזרה לי להבריא, ועכשיו ברוך ה׳ עם כל הטראומה שעברתי אני רק כמעט שבועיים אחרי ואני הצלחתי לעבור את הרגשות האלה ולרפא את עצמי בזכות התינוקת שלי... אני נהנת מימנה וזה היה שווה כל טיפה של סבל !!!!! את צריכה לשאוב כוחות ואת צריכה לחזק את עצמך ולהגיד לעצמך שזה היה שווה את זה... אני בטוחה שאת חושבת ככה. מבינה אותך ואת הרגשות שלך כלפי התהליך עצמו , אני גם הרגשתי כמו שאת מרגישה , אבל לא נתתי לעצמי ליפול יותר חזק כי התינוקת שלי צריכה אמא חזקה , תעזרי לעצמך לצאת מהמצב הזה, תדברי עם מישהו על הדברים , תגלי איפה הנקודה שבה את נשברת ומשם תפתחי את הכל ותעשי לעצמך קצת רוגע בנושא...את בסדר גמור ויש לך כניראה משהו לא פתור לגבי הלידה עצמה וכל התהליך, תדברי על הדברים עם מישהו קרוב ואני מאמינה שאת תצליחי להתגבר, כל יום תגידי לעצמך שזה היה שווה את זה....שולחת חיבוק💓

תודה לכן❤️ בוקי יש לי דמעות כשאני קוראת את התגובה שלך, את גיבורה!

אנחנו יכולות הכל♥️♥️ גם ליפול מותר , אבל צריך לדעת לקום מהר כי יש לנו אוצר קטן שצריך אותנו🐣

היי, אולי תעשי עיבוד לידה? אני חושבת שזה מאוד יעזור לך. ברגע שתשלימי עם מה שקרה בלידה דברים יתחילו יותר להסתדר. אני ממש מבינה את זה , אני גם 4 חודשים אחרי לידה וכל הזמן משחזרת את הלידה . מנסה להתרכז בדברים החשובים, בחיים שהבאתי לעולם, בתינוק . אבל הדבר האי חשוב לדעתי זה שתעשי עיבוד לידה עם מיילדת שתעזור לך לקבל ולהשלים עם זה

אני ילדתי לפני תשעה חודשים ורק עכשיו מרגישה שמתחילה להרפא ריגשית, גם אני סבלתי ככה מסיוטים ובכי במשך כמה חודשים, כל פעם שהייתי נזכרת בתהליך שעברת התחלחלתי ורעדתי והבטחתי לעצמי שאני לא רוצה שוב, כי זה קשה כואב מלחיץ ולא קל, אבל שהילד שלך יתחיל לחייך לך את תאמרי שהכל היה שווה, החיוך שלהם ממיס💙 שלושה חודשים זה עדיין טרי, תני לזמן לרפא ולהרגיע, שולחת לך חיבוקים ונשיקות🥰🥰🥰🥰

את בדיכאון אחרי לידה ממליצה לך בחום ללכת למשהי לנוח הרבה להיעזר במי שרק את יכולה

תדעי שאת ממש לא לבד🤎 לי גם היתה לידה טראומטית אני יכולה להיזכר בה ופשוט יצופו לי דמעות פשוט הזמן עושה את שלו.. ממש אחרי הלידה היה קשה לי להירדם ופלאשבקים מהלידה, והמון רחמים עצמיים על מה שקרה לי בגוף. אבל רק הזמן יכול לרפות את הכאב גם הפיזי וגם הנפשי וכמובן האוצר שיש לך בידיים. כי בינינו מה החיים היו שווים לפני🙌🏼

חיבוק ענק אהובה❤🫂 יכולה לומר לך שנכנסתי להריון אחרי 3 שנים מלידה טראומטית והכל צף והייתי התקופה של התקפי בכי וחרדות מטורפות מהלידה, כשהעזתי לשתף חברה גיליתי שאני לא לבד והרבה מרגישות ככה אנחנו עוברות חווייה היסטרית בלידה וגם כשהכל עובר בשלום הגוף והנפש זוכרים הכל, זה אשכרה פוסט טראומה במובן מסוים. יש טיפולים שיכולים לעזור ואל תתביישי את בסדר, הכל בך בסדר, מאחלת לך לצאת מזה בקרוב בעז"ה 🙏

אתלא לבד דבר ראשון יש כאלו שזה נשאר איתם אני שלוש חודשיים אחרי לידה ושאני רואה נשים בהריון שצריכות ללדת אני נכנסת לחרדה זה ישר מעלה לי את מה שעברתי (הלידה הייתה קלה הטראומה מאחרי הלידה)

.

הלידה גרמה לך לטראומה, יש לך מאז פלשבקיים וסיוטים, דחק פוסט טראומה כל אירוע בחיים יכול לגרום לטראומה שיכול לגרום לדיכאון, טיפול מתאים לדיכאון אחרי לידה יכול מאוד לעזור לך

קודם כל, חיבוק💗 דבר שני, את לא לבד.. ילדתי לפני שלושה שבועות לידת ואקום שהשאירה בי חותם 😅 אני עדיין מדברת על הלידה ומנסה ממש להבין איך דברים קרו צעד צעד. זה לא פשוט אבל אני מרגישה שלדבר על זה באיזשהו אופן גורם לי לשחרר.. מה גם שהיה פער מטורף בין הציפיות שלי בלידה (לידה ראשונה) לבין מה שקרה בפועל.. דמיינתי את לידת החלומות ובתכלס זאת היתה לידה טראומטית. לאחר מכן ההחלמה הראשונית היתה ממש קשה עבורי. התפרים, כאבי ההתכווצות של הרחם, כאבי ראש ומה לא.. לא יכולתי לתפקד ובטח שלא לדאוג לתינוקת. בעלי לקח פיקוד על הסיטואציה ותפקד גם בבית, גם עם התינוקת וגם טיפל בי - מה שהוביל אותי לימים שלמים של בכי..(איזו אמא גרועה אני שלא מסוגלת לטפל בתינוקת שנייה אחרי שנולדה? למה זה נראה שכולן כמו לביאות קמות על הרגליים ורק לי זה כמעט בלתי אפשרי?) אחרי הלידה היו באים לבקר המון אנשים.. אני יודעת שאולי יש בנות שזה עושה להן טוב אבל אני הרגשתי שאני רק רוצה שיעופו ממני כדי שאוכל לנוח. דווקא אחרי שהאורחים הפסיקו לבוא, ישבתי ועכלתי את כל החוויה המטורפת הזאת.. קראתי על נשים שהיו באותו מצב כמו שלי (וזה ניחם! הרגשתי שאני לא לבד) ולמדתי לבקש עזרה בלי רגשות אשמה.. למזלי בעלי ואמא שלי הכי תומכים ועוזרים שיש! מכילים אותי ואת הדמעות שלי.. תקיפי את עצמך באנשים שידעו לקבל את המצב ואת מה שאת עוברת וידעו להיות שם בשבילך.. והכי חשוב! אל תפחדי לדבר ולפתוח גם אם זה כואב - זה משחרר.

את לא לבד!!! ❤️❤️ מלא עוברות את זה פשוט בנות לא מקרינות את זה החוצה מה שגורם לנו לחשוב שאנחנו עוף מוזר .. מתחברת ממש למשפט של חיללו לי את הגוף אמרתי את זה גם לבעלי שזה ההרגשה עברתי בילדות אונס והטרדות מניות בלתי פוסקות מה שגרם לי ממש להרגיש אי נוחות עם הסיטואציה שאני צריכה לפסק רגלים לרווחה ורופא גבר בודק אותי גם גבר תפר אותי זה ביכלל לא נעים והעבר רק הקשה על זה … שלוה חודשים זה כלום לאט לאט את תימצאי את השקט שלך בחזרה את מתארת קצת דיכאון אל תיתביישי ליפתוח את זה מול הקרובים בעל אמא אחות אפילו האחיות בטיפת חלב מישהו אחד את חייבת בטוחה שיושיטו לך יד לעזרה מאחלת הרבה בהצלחה ושתידעי שהכל אפשר לשנות אם רק נירצה חיבוק גדול❤️