קשה לי ממש ילדתי לפני שבועיים, לא יודעת מי המציא את המושג חופשת לידה. זו לידה ראשונה שלי, ככ חיכיתי לתינוקת שלי, אני מאוהבת בה באמת. אבל אני מרגישה שאני לא אני... כל היום בפיג׳מה, קר מדי לצאת לטייל, מרגישה שכל היום אני בין הבקבוק, לגזים, לקקי ולכביסות. אמא שלי המלכה מגיעה לעזור לי כל יום כמה שעות ומבשלת לי ועושה לי קניות, בערב בעלי גם שותף... אבל אני לא זוכרת כבר את החיים שהיו לי לפני. בא לי לצאת להתאוורר ומצד שני דואגת לא להיות ליד הקטנה אם היא תצטרך אותי, מרגישה מוזנחת ומגעילה... כל הזמן דואגת שהתינוקת תהיה בסדר, היה לה צהבת, אחכ דלקת בעין, כמו מרדף כל פעם משהו אחר. אוף למה אני מרגישה ככה בא לי להיות מאושרת כמו כל הנשים שתמיד ראיתי ב״חופשות לידה״... הייתי בטוחה שגם אני אהיה ככה

אויי כמה מובנת ההרגשה בהתחלה גם אני הרגשתי ככה אבל תנסי לצאת עם חברה לקפה גם לבד שבעלך ישמור על הילדה הכל בסדר זה קשה אבל נסי לשחרר אחרת תקרסי נפשית ופיזית ואם יש מזג אוןיר בסדר סביב 10 11 בבוקר אפילו סיבוב קצר בשכונה יעשה טוב

אהובה, את ילדת לפני שבועיים! הגוף שלך מפוצץ בהורמונים! ובנוסף לזה גם אם כלפי חוץ זה לא נראה אבל הרחם שלך עדיין מדמם! את בתהליך החלמה! הכל נראה לך כל כך קיצוני ומטלטל את ממש מחזירה אותי אחורה לתקופה שאני הייתי ככה אחרי הלידה מבטיחה לך שזה יעבור אני זוכרת ששבועיים אחרי לידה בעלי חזר לעבודה היה חוזר בשעות הערב והייתי לבד עם התינוק בבית התחלתי פשוט לבכות ולא הבנתי למה מה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן גורם לי להרגיש פתאום רע עם עצמי.. כל שינוי הוא קשה ובמיוחד לידה ראשונה, כל החיים שלך מתרכזים פתאום בלדאוג ליצור קטן ותמים שתלוי רק בך וזקוק לך! את תתרגלי ויהיה בסדר אהובה מבטיחה לך! הזמן יעשה את שלו🙏🏼❤️

ודרך אגב, את תגלי שהחיים האלה של להיות אמא הרבה יותר ממלאים ומספקים לפחות ככה קרה לי ואני מודה כל יום להשם שזיכה אותי בתינוק משלי