אמהות שמעל שמונה חודשים עם התינוק בבית- איך אתן עם זה? אני עם הבת המתוקה שלי ובאמת מעריכה את העובדה שאני יכולה להרשות לעצמי להיות איתה, אבל לפעמים ממש לא קל לי. בהתחלה היינו כמה חברות בחופשת לידה ואז היה לי יותר קל. כולן חזרו באיזה שהוא שלב, ואני נשארתי בחופשה. מה שכן, נרשמתי ללימודים מהבית אז יש לי עיסוק. עם זאת, מרגישה קצת חנוקה, אני גם לא ניידת אז יוצא שאני גם ימים שלמים בבית. ושוב אני באמת מודה על הזכות .. פשוט בתקופה האחרונה מתחיל להיות לי קשה. אשמח לשמוע איך אתן חוות את התקופה הזאת, יותר בהיבט הקושי כי את הטוב והכיף שבתקופה הזו אני יודעת לזהות. רק רוצה להרגיש שאני לא לבד חחחח

את לא לבד אני עם ילדה בת שנה תכף יש ימים כאלה וימים כאלה , אבל אני לוקחת אותה לגן עם אמא 3 פעמים בשבוע שזה די מקל , יש לך אפשרות? גם אם זה מוני

מונית*?

תגידי תודה שזה רק עכשיו😫 אני מתחילת ההריון בבית ואשאר עם הילד בבית גם אחרי שאלד! יותר מתוסכלת ממני על זה שאני מהבוקר עד הערב בבית אין.

אני עם הבכור באמת הרגשתי ככה, כי גם לא הייתי ניידת וגם בגלל שהוא היה בכור - היינו רק הוא ואני (עד שבעלי הגיע). היום החיים נראים אחרת, לטוב ולרע. אני ניידת וזה באמת עולם אחר. אבל בעיקר, יש עוד ילדים. זה קשה בטירוף אבל מצד שני גם נותן מסגרת. הזמן שיש לי רק עם הקטן זה כמה שעות בבוקר עד שאוספים את הילדים ומתחיל הבלאגן.. ילדים רוצים לארח, ללכת לחברים, צריך לקחת אותם לחוגים, רבים בלי סוף, צריך להפריד, להקריא, לעזור בשיעורי בית, להכין ארוחת ערב, מקלחות, וכל זה עם קטנציק על הידיים. אז מצד אחד טירוף מצד שני משעמם זה לא

ועם הבכור באמת החלטתי לחזור לעבודה ליומיים בשבוע רק כדי לנשום. כשהוא היה בן חצי שנה. ובגיל שנה כבר הכנסתי למסגרת. לעומת הילד השני והשלישית שנשארתי איתם בבית שנה וחצי ושנתיים!