אני נשברת כבר!! יש לנו תינוק ראשון בן כמעט חודשיים, אנחנו לא מפסיקים לריב, אין יום שלא נפתח בריב ונסגר בריב, אווירה של כעסים בנינו וזה גומררר אותי ושובר אןתי שהילד נחשף לזה. אני אומרת לבעלי גם אם אתה כועס תדבר בשקט לא לצעוק ליד הילד, כמובן שאני ישר קמה והולכת איתו לחדר אחר שלא ישמע צעקות. מתסכל אותי שזה המצב לא הבאנו ילד בשביל לריב! זה גם לא היה המצב בנינו לפני כן, ממש לא להפך! מלא אהבה וכיף. לא שחלילהההה הילד גורם למשהו לא טוב כפרה עליו הוא החיים שלנו אבל איכשהו כל התקופה האחרונה מלאה בריבים וזה מעציב אותי ממש!

ככה זה המעבר מזוג ללהורים עם עוד ילד בבית.. העייפות עושה את שלה ואנחנו קצרים רוב הזמן. זה ככה אצל כולפ כמעט.. חשוב גם ליצור זמן ביחד ולטפח את הזוגיות . לצאת למסעדה או משהו ולדבר על הדברים במקום ניטרלי ככה לא תהיה לכם ברירה אלא לשמוע ולהקשיב אחד לשני. מניחה שלא תתחילו לצעוק במסעדה..

העייפות זה לא העניין כאן, כל מילה שלי הוא מתפוצץ עליי, מרגישה שאסור לי לדבר. אני מאוד חרדה לילד ובעלי אחד כזה קליל לא מתרגש יותר מדי, ואם למשל אני הולכת להתקלח ואומרת לו ״תשים לב אם הוא נחנק תרים אותו״ (כי יש לו קטע שהוא מעלה את האוכל) אז הוא יוצא עליי ממששש: כבר אמרת את זה, אני לא מטומטמם, תעזבי אותי ומתחיל להתעצבן……. לגבי זמן ביחד נכון זה חשוב ודווקא יש לנו מדי פעם אפילו לפני יומיים יצאנו.

תנסי להגיד לו ״מאמי סומכת עלייך שתשים עליו עיין אני נכנסת להתקלח״ תנסי לעשות את זה בצורה יותר נעימה ואולי זה יעזור ואולי לא אבל שווה לנסות מאמינה שגם עליו עובר ואולי מרגיש לו שאת לא סומכת עליו