אז אחרי שבוע התאוששות הצלחתי לכתוב את סיפור לידה שלי, אומנם ארוך אבל שווה לקרוא🤪😅🥹 ב28/12 בשעה 12 בצהריים הגעתי למיון יולדות כדי לבצע מעקב מוניטור לשבוע 40, היה קצת ירידה בתנועות של העוברית , חיכינו לבדיקת רופא לראות מה עושים , הרופאה המליצה על זרוז בבלון , אני סרבתי כי רציתי לתת הזדמנות כדי שיתפתח לבד,הייתי עם פתיחה של 1 וחצי , לילה קודם התחילו לצאת הפרשות והפקק הרירי יצא, התחילו קצת צירונים אבל לא סדירים , אישפזו אותי במחקלת הריון בסיכון הייתי עם סכרת הריון ,והתחילו מעקב מוניטור כל כמה שעות, בלילה ב29/12 בשעה שלוש וחצי התחילו צירים שהתחלתי לתזמן כל שלוש ארבע דקות למשך דקה כמעט... כאבים שמתגברים ועולים אבל עדין זה כאבים סבילים ואני ממשיכה ככה כל הלילה, בבוקר מתייעצים שוב עם רופא שאומר שחייב לקבל זרוז כי עברתי כבר את השבוע שהייתי צריכה ללדת בגלל הסכרת הריון וכל יום שמחכים זה יכול להיות מסוכן לעוברית , הרופאה המליצה כל זרוז בבלון ואני ממש פחדתי מזה וממש לא רציתי אבל לא היה ברירה כי הפתיחה לא מתקדמת וחייבים לפתח משהו שיגרום ללידה ... כל הזמן הזה בבית חולים אני מסתובבת והולכת עם כאבים וצירונים שמתחילים להתפתח אבל לא מוותרת , מנסה לקדם משהו ולא יושבת לדקה , בסביבות השעה שלוש בצהריים הרופאה המלאכית שלי שהייתה איתי במהלך כל התהליך החליטה שחייבים בלון ואין דרך אחרת כי יש הפחתה בתנועות, הבדיקת פתיחה זה הדבר הכי מזעזע שעברתי בחיים האלה , בודקים פתיחה וכלום שום דבר עדין 1 וחצי ומחליטים על בלון , פחדתי נורא וזה היה מזעזע , כל התהליך של ההכנסה שלו כואב ממש ברמה שהיא לא הצליחה להכניס אותו עם המכשיר אז עשתה את זה ידנית עם האצבעות שלה שיהיה לה יותר קל ואני צרחתי מכאבים , מהרגע ששמו לי בלון אני מסתובבת בבית חולים ולא מפסיקה ללכת ולזוז , הצירים מתגברים לרמה מטורפת אבל לא מפסיקה לזוז וללכת ובעלי אמא שלי אחיות שלי וגיסתי לוקחים אותי בכל הבית חולים יד ביד , עולים ויורדים מדרגות , פשוט לא מפסיקה רק שהדבר הזה יקדם את הלידה ויעזור לי!!! כולם הולכים אחריי ביחד תומכים מעודדים ועוזרים לי ומנסים להקל עליי, הכאבים רק מתגברים ואני מרגישה צירים מטורפים , אחרי ארבע שעות כאלה בלי הפסקה !!!!!! הולכים לבדיקה ורואים שהבלון אפילו לא זז.. הרופאה שבודקת אותי אומרת שהוא לא מתקדם ליציאה וצריך להמשיך, הפעם אני ובעלי הולכים יד ביד עוד שעתיים שלמות , אני מרגישה שנקרע לי הגוףףף לחתיכות והכל נשבר מבפנים וזה לא הגיוני שלא מתקדם שום דבר כי יש לי צירים מטורפים!!! בעלי נותן לי כוחות ותומך בי מלטף ומרגיע ולא מפסיקים לזוז וללכת, אני כבר מתחילה להשתגע מכאבים ומתחילה להיות מסוחררת כי זה באמת היה משהו מטורף , הכאב היה ברמה שאני אפילו לא זוכרת שבעלי מספר לי אחרי זה שדפקתי את הראש במעקה ברזל והוא שם לי זקט על המעקה כדי שאני לא יפתח את הראש ,הייתי משוגעת , רציתי שיהרגו אותי והגוף שלי פשוט איבד את זה והרמה של הכאבים שעברתי בלתי ניתנת לתאור, אין לי כח סבל בכלל ואני מרגישה שממש נשברות לי עצמות בגוף, כמות המכות שבעלי ואמא שלי קיבלו מימני זה היה מטורף 😂 רק עכשיו אחרי הכל אני מרשה לעצמי לצחוק על זה... בערך בשעה 12 בלילה כבר לא יכולתי לסבול יותר וביקשתי שיוציאו לי את הבלון כי אני לא מצליחה להתמודד עם הכאב, הרופאה בודקת אותי ומוציאה לי את הבלון ומה רואים???? אני בפתיחה 5!!!!!! רצים לחדר לידה!!!!! מקבלים אותי בחדר לידה צועקת לאפידורל , מהרגע שקיבלתי אפידורל החיים משתנים, אני נרגעת ומרגישה שכל הגוף שלי נרדם וזה מקל עליי מאוד, ממשיכים לחכות , מקבלת אנטביוטיקה כי אני חיובית לgbs,והגוף שלי מצליח קצת לנוח, מרוב הכאבים אני מתחילה לדבר שטויות ולהיות כמו מסוממת 😅😅 המשך בתגובה הראשונה-

מנסה לצבור כוחות לרגע הגדול, בערך בשעה 6 בבוקר אנחנו בפתיחה של 8, וככה אני עוברת עד השעה 2 בצהריים ומתחילים צירי לחץ, ומתחיל לכאוב לי גם עם האפידורל , פתיחה עשר!!!! המיילדת בודקת אותי והתינוקת לא מצליחה להכנס לתעלה ולעבור את הספינה השניה וככה אי אפשר לילד אותי , ואני עם פתיחה מלאה ונותנים עוד הזדמנות ומתחילים שעה של כאבים מטורפים כדי לנסות להוריד אותה למטה, מתחילה לזוז עם האגן שעתיים ככה לנסות שתרד לתעלה ותצליח לצאת, בא הרופא בודק אותי ורואה שהתינוקת עם יד על הראש והוא מנסה להזיז את היד ולא מצליח, נותנים לי עוד שעה ככה כדי לנסות בכל זאת שהיא תזיז את היד ונוכל להתחיל לידה !!! הרופא בא בודק אחרי שעה, והיד לא יורדת... מתחילים הכנה של ניתוח חרום כי גם מתחיל האטות בדופק של התינוקת ואני מתחילה לפתח חום וזה מתחיל להיות מסוכן ממש, כל הזמן הזה אני סובלת מכאבים מטורפים והאפידורל עוזר מאוד אבל עדין יש צירי לחץ מטורפים שמקשים על הכל, הרופא עושה בדיקה אחרונה באולטרסאונד ומנסה להתחיל לילד אותי אבל עדין היד לא זזה וזה מסוכן מאוד ומחליטים על ניתוח, תוך כמה שניות אני כבר בחדר ניתוח עם ספר תהילים ביד מתפללת לאלוהים שאני יחייה וסופרת את הרגעים שהתינוקת שלי תצא מימני ותראה לי מה זה נחת אחרי כל הכאבים המטורפים האלה!!!!! תוך שלוש דקות מהרגע שמתחילים בניתוח בשעה 15:48 היא בחוץ במשקל של 3,855!!!!! מראים לי אותה בדיוק לשניה ולוקחים אותה כי אני הייתי בסכנה מתחילה להוריד מדדים ואני עם חום ונכנסת להתקף רעידות מטורף שהגוף שלי עוד שניה קורס, מרדימים אותי והניתוח ממשיך עוד שעתיים הייתי כמעט בקריסת מערכות כי הגוף לא הצליח לעמוד בכאב, והרופאים פשוט הצילו את חייי!!! ברוך ה ׳ הכל עובר ומסיימים את הניתוח עוברת להתאוששות ופותחת עינים סוף סוף ומודה לאלוהים שאני ערה!!בניתוח גילו לי בעיה שאני לא יכולה ללדת בלידה רגילה כי יש לי מבנה של אגן צר ותינוק לא יכול לצאת משם אז אני יכולה ללדת רק בקיסרי, מעבירים למחלקה ובעלי סוף סוף מביא לי את התינוקת שלי ואני מודה על כל רגע של סבל וכאב מטורף שעברתי !!! קצת קשה לי מאוד כי אני משותקת למיטה ולא יכולה לזוז ולא יכולה אפילו לגעת בה כי אני כל כך כאובה , וככה עוברים להם יומיים של כאבים אחרי הניתוח משככי כאבים ברמה של פיל ועדין לא חיבקתי אפילו את התינוקת שלי כי מפחדת לנשום ויכאב לי , הגוף שלי עבר טראומה מטורפת והוא הגיב לא טוב, בזמן הזה בעלי המלך שליייי מטפל באוצר היפה שלנו , דואג לה בתינוקיה לומד איך מאכילים מטפלים ומחליף טיטולים, אחרי יומיים שאני מצליחה להתאושש ולרדת מהמיטה ולהתחיל ללכת אני מקבלת אותה ומחזיקה אותה בידיים והכל עובר... הכל נעלם כאילו לא היה! הסבל הזה שווה כל רגע של כאב מטורף!!!!! נשארים בבית חולים חמישה לילות ביחד ומתחילים להתמודד עם הכאב והדבר המאתגר הזה , מתחילה ללכת בכוחות עצמי ולומדת את תינוקת שלי ... ברוך ה׳ משתחררים הביתה ומודים לאלוהים על הנס המטורף שעבר עלינו , מישהו אמר לי בזמן לידה האישה מתה כדי להביא חיים לעולם, בדיוק ככה הרגשתי, היה שווה למות בשביל בדבר הטהור הזה שיושב עליי... תודה לאלוהים על המשפחה שלי , על הבעל שלי , על התינוקת שלי , על הבית שלי , כל יום צריך להודות על זה שאנחנו חיים ונושמים!!!!! פשוט תודה!!!!!

וואו קראתי במתח ודמעות את סיפור הלידה שלך, תקשיבי את אלופה! שתראי מהמלאכית הקטנה שלך רק נחת, תקשיבי הרגשתי איתך בחדר הלידה ואמאל'ה מטורף! קצת הכנת אותי לקראת מה אני הולכת .. הריון ראשון... וואי כמה שאני מפחדת שיקח לי זמן ממתי שהצירים מתחילים עד סוף הלידה🥲🥺 בעז''ה שיעבור לכולן כאן בקלות ובבריאות! והתאוששות מהירה, אמן!

ואווווווו מדהימה איזה סיפור!!!❤️❤️❤️❤️

ווי אלופה אני עם דמעות בעיניים, כמה מרגש. החלמה מהירה ונחת מהקטנה 💝💐

וואו, מטורף, איזה כוחות המון בריאות נחת ואושר למשפחה המקסימה

וואוווווווו איזה סיפור! כואב לי כל הגוף בשבילך לפחות לא תעברי יותר צירים בחיים כי את צריכה ניתוחים😊 באמת עברת כאבים של כמה לידות ביחד😨 אבל כמו שאת כותבת הכל שווה בשביל האוצר הקטן, שיהיה לך מלא נחת אמיתית ממנה! בעיקר התרגשתי מ"מ שכתבת על המשפחה שלך, איך כולם ליוו אותך ותמכו בך בכל השעות. תדעי שזה ממש לא מובן מאליו ותעריכי! איזה מושלמים הם! ובעיקר בעלך שממש נשמע בעל מושלם! תנהי מהטוב שיש לך!

וואיי רגשת אותי ברמות , שיהיה לך מלא בהצלחה נחת ושלווה יאלופההה😻