נתקפתי פתאום פחדדדדדד מהלידה בשבוע 34+5 אמאלה פתאום קלטתי שזהו זה עוד שניהההה. באלי לעצור את הזמן אני לא מוכנה לזה בכלל אני מפחדת מהכאב ומפחדת להתחרפן מרוב כאב באמצע הלידה שיצטרכו להרדים אותי 🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️ לידה ראשונה, מישהי עוד איבדה את זה ככה עם לחץ מטורף????? מה עווששיייםם?!

ככה הרגשתי גם בשבוע 38, היה לי ירידת מים וצעקתי שאני לא מוכנה להיות אמא ולא לשאת את הכאב של הלידה… שיתפתי את הצוות שקשה לי להתמודד עם כאב ונתנו לי אפידורל בשניה הראשונה שיכלתי. תהיי פתוחה עם הצוות, ותרגישי חופשי, תבחרי מקום ללדת שאת בוטחת וסומכת על הצוות יותר מאיך שנראה המקום. בסוף זה עבר בשלום, ויש שוק ראשוני אבל מרגישים הקלה והזמן עושה את שלו. זה כואב, לא אשקר, ההחלמה יותר. כי בלידה עצמה את מקבלת הרבה משככים.

יהיה בסדר , תהיי רגועה. תשאילי מיד שרה מכשיר טאנס לצירים. זה מבחינה פסיכולוגית עוזר. בסוף זה רץ, את תראי. לא יהיה לך זמן להתעסק בכאב. את רק תרצי להפליץ אותו או אותה החוצה ושייגמר. זה כמו סרט שמתחיל ונגמר, ואז מרגישים שחרור והקלה. תנוחי הרבה באשפוז אחרי לידה כי תצטרכי כוחות שחוזרים הביתה. ואז… מיום ליום זה משתפר.

קרה לי לקראת הלידה השניה דווקא חח מבינים שזה כמו להגיע לחלק הכי גבוה ברכבת הרים - את מתסכלת למטה ואומרת "שיטטט איך יורדים מפה עכשיווווו אמאאאאא אני לא מוכנה לזההההה" ומבינים שזה יקרה בכל מקרה ואת תיכף פשוט תהיי אחרי זה, רק נשאר להחזיק חזק 😅 בכנות? הדבר הכי חשוב לדעתי ללידה זה לדעת שמי שילוו אותך הם אנשים בגישה שלך שאת מרגישה שיכולים לתמוך בך לחלוטין ולהיות שם עבורך (לא משנה מי הם). אני לקחתי דולה לאותה לידה שניה (אמא שלי שתהיה בריאה לא הכי בראש שלי ובלידה הראשונה הרגשתי שבעלי לא בדיוק מבין מה נדרש בסיטואציה), וזו היתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי. העזרה שלה, המילים, המגע, כל הנוכחות והליווי שלה עשו הכל בשבילי. ואל תדאגי!! יש אפידורל אם תרצי חחחח

ומסכימה עם דודה לולה - תשתפי את הצוות! כוווולם שם רק עבורך וכדי לעזור לך לעבור את זה בצורה הכי טובה! אל תתביישי להגיד כלום, לבקש.. הכל.

תקשיבי אני לא רוצה להלחיץ אותך אלא להגיד לך שהכל עובר בחיים, אני כרגע יומיים אחרי לידה ראשונה וניתוח חרום וסבל נוראי של שלושה ימים של צירים מטורפים , אצלי זה היה נס. אני לפני הלידה אמרתי לעצמי שומעת את עוברת את זה כמו ציפס הכל בסדר , כולם יולדות הכל טוב , תיכננתי כל פרט ופרט אצלי בלידה ואני מתכננת תכניות ואלוהים משנה אותם לטובתי עם כל החלק הקשה שבדבר... זה קשה אני לא אשקרר לך , ללדת זה לא דבר קל וכל התהליך עצמו זה קשוח , מה שאני מנסה להגיד שתאמיני בעצמך שאת פשוט יכולה ותתמכי בעצמך וכל שניה שאת יכולה תגידי תודה לאלוהים. זה עובר!!!! אני עכשיו אחרי ניתוח חרום אפילו לעשות פיפי לא מצליחה בכוחות עצמי, אבל ברגע שהתינוקת שלי עליי אני שוכחת את כל הכאב והסבל שעברתי, זה כל כך שווה את זה... אני לא מאמינה שהייתי בשעות של הצירים ודיברתי כל כך הרבה שטויות מכאב , וצרחתי לשמיים איך עשיתי את זה לעצמי ואני בחיים לא נכנסת יותר להריון, אבל אני רואה את התינוקת שלי אני מודה לאלוהים כל יום על המתנה הזאת שנקראת לידה לא משנה באיזה דרך!!!!!!!!!! תאספי סביבך את האנשים שאת יודעת שהם עוזרים לך ומרגיעים אותך ועושים לך טוב על הלב, תנשמי , ותזכרי שלא משנה מה קורה הכל עובר ומתגברים כל הכל!!!! והדבר הכי שווה בעולם מגיע אליך ממש עוד קצת!!!!!!!!!! תאמיני בעצמך שאת יכולה הכל!!!!! אנחנו גיבורות וחזקות כל כך!!!!!

אני שבוע 35 ואני נרדמת עם דמעות כל לילה בשבועיים האחרונים. עשיתי כל הכנה אפשרית ועדיין הצפייה מפחידה אותי מאוד והחרדות באות והולכות.. אין לי איך לעודד אומרים לי שאחרי הלידה אראה את הבייבי ואהיה שמחה חחחחחח מקווה

אין הכנה ולא משנה מה נגיד לך, שום דבר לא באמת יכין אותך לזה. את פשוט מגיעה לגשר ותחצי אותו כמו גדולה. אני זוכרת שקיללתי את הרגע בלידה עצמה ואמרתי שאני לא מוכנה יותר ללדת בחיים שלי! וב״ה אני בהריון שני פחות משנה. לא שוכחים את הטראומה אבל הכאב עובר ונשאר רק הזכרון. לגבי מה ש boki רשמה, שהתינוקת תהיה עליך ותשכחי מהכל… גם לי אמרו ולי לא קרה אהבה ממבט ראשון וזה בסדר. היום אני מאוהבת מעל הראש! תחלימי לאט לאט ובזמן ובקצב שלך. תאגרי כוחות עכשיו בשבועות האחרונים כי אחר כך יהיה מאוד אינטנסיבי. לא יהיה לך זמן לנשום ולא לחשוב על מה היה. את רק תרצי לנצל כל דקת שינה. תנוחי עכשיו ותשני טוב טוב. ותאכלי! כי אחר כך גם אין ממש תאבון חח. יותר מזה, אני הכי חלשה בעולם וגם ההריונות קשים והייתי בטוחה שאחרי הלידה אני מתה מכאבים. לא רק מטאפורי. ממש מתה. והנה אני חיה ונושמת. ההחלמה היתה לי יותר קשה מהלידה. תמיד תזכרי שאפידורל זה החיים. את תרגישי הכל אבל בקושי תרגישי כאב. בגלל זה אין מה להילחץ. מה שמלחיץ זה החוסר וודאות. ועברתי לידה קשה, 3 וחצי שעות ובסוף לידת ואקום שהסתיימה בהחייאה והנשמה לילד. מקווה שאצלך יהיה שונה. תמיד תזכרי שאת כבר בתוך זה. עכשיו את בצומת דרכים שיש לך שתי ברירות. אחד, לעבור את זה בבכי ומירמורים שזה לא יקדם לשום מקום, והשני, לנסות לחשוב כמה שיותר אופטימי וחיובי ולנסות להקל על החוויה שככה או ככה תתרחש אם תרצי או לא. תחשבי על דברים טובים, על מה יהיה אחר כך, על חיים שאת מעניקה, על משהו ששלך, זה כבר לא סתם חברה או דודה… זה שלך וחיכית הרבה זמן בשביל זה. תחשבי על כל נקודה למחשבה שיכולה לעזור לך לשנות מחשבה לכיוון חיובי. זה יעזור לך מאוד. וכמובן לשתף אחרים שאת סומכת עליהם ולהיעזר הרבה. אני מאוד נלחצתי כי לא ידעתי למה לצפות ואמרו לי תמיד צירים-זה כמו לתת כיף לאלוקים ולחזור. אבל שטויות. זה זמני. הכל זמני ועובר מהר!