https://www.facebook.com/100044234149196/posts/pfbid02U5WvpxRY8iGDap5CnfXHDBW4KmMjx7ZEsX9Rrh3vP6Qoojm8pP7JjgVDmXJa3vWrl/?mibextid=Nif5oz קראתי בפייסבוק רויטל ויטלזון לחברה האהובה שלי ליפה שלי שהתחילה חודש תשיעי ראיתי אותך, קצת חיוורת, עייפה כל כך ורציתי להגיד לך שאני זוכרת אני זוכרת שהסוף הוא כמו נצח כל דקה היא שעה כל לילה הוא שבוע הכל עייף וכואב ולא נח והדמעות קרובות לקצה של העין ואין אוויר, אין אוויר והפחד. זה פחד, מה לעשות אם זו לידה רגילה אז סימן השאלה הענק מתי!!!! נו מתי!!!!!! וזה מתחיל או לא מתחיל וזה סימן או לא סימן ואם זה קיסרי אז ההמתנה המתישה אם זה הילד הראשון – כמובן שזה פחד ואם זה הילד השני או השלישי או הרביעי – זה עוד יותר פחד ולא עוזר לשמוע שהגוף כבר יודע ורגיל כי כל מה שהלב יודע זה מה יש לי בבית וכמה אני חייבת לחזור אליו בריאה ושלמה אי אפשר להקל עלייך רק מקלחת רותחת וזמן עם עצמך ובכי ומתוק כמובן זה מה שהקל עליי והמון דיבור עצמי שזה לא לחץ אלא התרגשות ושזו המתנה הכי הכי למשפחה שלך ואין מה לדאוג לא מהגדולים ולא מהקטנים כי הדבר הזה שנקרא משפחה הוא כמו גוף של אישה בלידה איברים זזים עצמות עושות מקום לתינוק/ת החדש/ה שיביאו איתם רוך ומתיקות והמון "ששששש" ו"לא בפנים!!!" והריח שאין שני לו של מרכך כביסה של תינוקות וחלב אם קרוש בקצה השפתיים ובגדים קטנים מדי וים של תיקתקים אין לי איך להקל עלייך יפה שלי רק להגיד לך שאני רואה אותך ומרגישה אותך וזוכרת איך זה די זה עוד קצת עוד קצת קצת