לפעמים כשהבן שלי עושה דברים מסויימים שאני לא מרשה או שמכבידים עלי באותו רגע בסיטואציות מסויימות ואני חוזרת ואומרת שוב ושוב לא לא לא והוא ממשיך אני מוצאת את עצמי ממש כועסת עליו ואומרת בקול את המחשבות שלי , באותם רגעים עובר לי בראש שזה לא בסדר ושהוא תינוק קטן שלא מבין ושאני לא צריכה ככה להרים את הקול ולשדר לחץ וכעס כלפי חוץ ושאני האמא האחראית והבוגרת פה ואני צריכה לדעת לסתום ולפעמים לשדר עסקים כרגיל כלפי חוץ . אני מתאפקת ומתאפקת ולפעמים נשברת . איך אתן מצליחות לסתום למרות שהסיטואציה ממש קשה לכן ואתן עוד שניה מתפוצצות? אני בן אדם מה זה לא סובלני ואני מתעצבנת ממש בקלות אבל עכשיו יש ילד בתמונה וזה לא נורמאלי להתנהג ככה לידו . אני ממש רוצה לשנות את זה ולהפסיק להגיב ככה ולדעת לשמור מבפנים ולא להגיד כל דבר . גם אתן הרגשתן כמוני פעם? איך לומדים לסתום?

ילדים זה עבודת המידות זה ממש קשה לפעמים שיהיו בריאים, הם מביאים אותנו לקצה.. בגיל קטן הם לא תמיד מבינים בפעם הראשונה ואפשר להסביר להם גם עשרים פעם והם לא קולטים.. בהנחיית הורים קוראים לזה תהליך של זריעה. את חוזרת ואומרת ולא קורה כלום, כמו שתיל באדמה, עד שיום אחד נופל האסימון והם קולטים, ואת מבינה שלא הסברת לריק.. כמו הזרע באדמה שמתחיל להראות ניצנים.. מסקנה שלי זה להרחיק מהם כל דבר שהם נוגעים וזה יכול לעצבן.. פשוט לשים למעלה, לעשות שער במטבח שלא יכנסו ויעשו משהו לא בטיחותי.. למנוע מראש ואז לא להגיע לעצבים.. הרבה כוח יקירה💓

כן אני עושה את זה אבל הוא איכשהו עדיין עושה משהו שאני לא מרשה .. לדוגמא , כל פעם בהחלפת טיטול או מתגלגל וכל המשחה נמרחת והטיטול כבר ממש נמתח ומאבד את האפיקטיביות שלו אז אני צריכה להביא חדש והוא כל הזמן בועט ולא נותן לסגור את הטיטול וזה ממש מעצבן כל פעם להיות חצי שעה על החלפת טיטול . אני מוצאת את עצמי ממש צועקת עליו לא לאא ואומרת בקול השם תשלח לי סבלנות ואם אני הייתי הוא ממש לא הייתי רוצה לראות את אמא שלי מדברת ככה .

הוא*