הגעתי למצב שאני לא סובלת את בעלי. מתה כבר שהוא יעוף ממני. אמרתי לו שימצא דירה הוא לא מוכן לעבור לגור לבן לפני גירושין. אני לא רוצה להתגרש בלי לעשות פירוש לפני כי זה יעורר אותו להתחיל להיות גבר ולעבוד על עצמו אם הוא ימשיך להתעקש אני אצטרך להתגרש ממנו ככה והוא ירצה לחזור וזה כבר יהיה מאוחר מידי כי אני כבר אהיה עם הראש קדימה. לא יכולה לראות אותו גם לא לדקה יותר. מהבוקר מתה כבר לצאת לא להיות לידו וכשאני חוזרת אני מצטערת שהוא נמצא.

קשוח.. ולך אין אפשרות לעבור?

עבורי לצאת מהבית עם הילד ולהשכיר דירה זה משהו שאני לא אוכל לעמוד בו. ואני לא מעוניינת לסבול ולגור בדירת חדר עם הבן שלי.

הוא צריך להראות שהוא יכול להסתדר בדירה לבד, לטפל בילד... הוא כמו תינוק פה בבית. לא עושה כלום ורק מתלונן. עול. גורם לי לדיכאון. כל היום ביקורת והערות וקללות. שילך כמה שיותר מהר

ניסיתם יעוץ זוגי?

לא מעוניינת. ניסינו כל מיני. לא רואה איתו המשך או רצון להשקיע הלאה. רק לא לראות אותו יותר. לפחות שלא יהיה חלק ממני.

אם את באמת מעוניינת להתגרש עדיף לך להגיש תביעה לגירושין לפניו, ולא בבית דין רבני

אנחנו רוצים הסכם

גישור זה לא בית דין נכון?

לא.. גישור זה הסכם , יש מגשר שתפקידו לגשר בין שניכם ולהביא להסכם ששניכם מסכימים עליו

אז גישור

כרגע באיזה דירה אתם גרים לא שכירות?

הוא לא יכול תקופה לגור אצל ההורים? אולי אתם צריכים לקחת קצת הפסקה כדי להתגעגע. אני לא הייתי ישר מתגרשת פשוט מבקשת קצת הפסקה לזמן קבוע כמו נגיד לחודש ואז להיפגש ולהחליט מה עושים. תנו צ׳אנס לזוגיות תזכרו למה התאהבתם אבל בשביל זה צריך קצת מרחק…

רק בית משפט במיוחד על הילד, והרכוש

אין מצב מבחינתך לתת עוד צ’אנס? יש לכם ילד ביחד הוא תמיד יהיה חלק ממך. לדעתי קודם כל שייצא מהבית תיהיו בנפרד ותראו איך מתקדמים מכאן

בשכירות אנחנו גרים. הכי טוב הסכם מזורז מאשר בית משפט שהדברים עוברים להחלטת בית המשפט עובדות סוציאליות.

מאיה צודקת. הקטע שהוא לא מוכן.