נולד לי תינוק לפני חודשיים, חיכיתי לו מאוד וממש רציתי להיות כבר אמא.. אני מאוהבת בו בטירוף אבל למה אני לא מרגישה מאושרת ושלמה כמו שחשבתי שארגיש אחרי שהוא יגיע? אני ממש מתביישת בעצמי שככה אני מרגישה ולא מעזה לדבר על זה עם אף אחד.. יש עוד מישהי שהרגישה ככה כמוני?

אני לא הרגשתי שלמה כשהילדים שלי נולדן לא יןדעת למה חןשבים שמגיעים לשלמות להפך, הרגשתי שהדאגות שלי הוכפלו אני מכורה אליהם שרופה עליהם קשות ואני יןדעת שאני רוצה עוד ילדים וכל ילד יןסיף לי לחרדןת שיש לי ממילא אנני דואגת להם מאןד, בןדקת כל פיפס שהרופא נותן, לא נותנת כל דבר, לא משאירה אצל אף אחד, דואגת שירגישו אהובים ונאהבים בכל רגע.. זה שואב מאיתנו כוחות! העניין הוא ללמןד לחיות עם זה לדבר ולשתף אם משהו נראה לך מעבר למה שרשמתי כמובן אבל גם זה לא נשמע לי כמו דכאון אחרי לידה אם את חןששת מזה... את יכןלה לשתף אדם קרוב ולהפתח דיבור מרגיע מאוד וגם תראי לפעמים שהתשובות מרגיעות יותר ממה שחשבת.. אמהוּת זה לא שחןר ולבן. את אוהבת את הילד שלך? זה הדבר הכי חשוב שיש, אין אמא לא טובה כשהיא אוהבת את הילד שלה... אושר זה ברגעים הקטניפ כשמסתכלים עליהם, בשאר היופ את מתמרת בין האוכל לקקי לצחצוח שיניים... החןדשים הראשונים שאחרי הלידה הראש כלכך מבולגן שאין לל מקום באמת לרגשות.. על זה דווקא לדעתי צריך לשים דגש בביקורים בטיפת חל או בהכנות ללידה קורים כל כך הרבה דברים (שהם הגיונים ולגיטימים ונורמליפ) אחרי אבל אף אחד לא מדבר על זה.. למשל ניסיתי להכין את עצמי כמה שאפשרבהריון של הגדול שלי ולמדתי שיש דבר שנקרא דכדוך אחרי לידה אבל לא דכאון אחרי לידה וזה הרבה בכי משום מקום.. לי זה נמשך כמה שבועות כמעט חןדשיים ועד היום אני הןרמונאלית ....ברמה שהייתי בוכה סתם, מדברת עם מישהן פתאום בכי מתפרץ, לא כי חשבתי על משהו או נזכרתי פשוט סתם בכי יוצא מהגןף...

לגיטימי!!!לי לקח 3 חודשים להרגיש אמא ולהתחבר לקטנה שלי,והיום אני מאוהבת בה אין לזה חוקים,יש כאלו שמתחברות ישר,יש כאלו אחרי כמה חודשים..קחי את הזמן שלך,תכירי אותה ❤️

תודה רבה אהובות חיזקתן אותי♥️♥️