היי יקרות.. חייבת לשתף ולפרוק.. אני בחורה צעירה 24 וחצי, נשואה, אמא לתינוקת בת 9 חודשים. בשבועיים האחרונים אני עוברת משבר בעבודה עם הבוס.. וזה משבר מאוד מטלטל שמשפיע על העבודה, ואני כבר מחפשת מקום עבודה אחר כי נחצו קווים אדומים. השבועיים האחרונים היו מאוד טראומטיים בשבילי בגלל המשבר הזה. מעבר לכך שאני לא אוהבת את העבודה שלי, הסכסוך עם הבוס היה מאוד ברוטאלי מצידו שכלל צעקות וירידה לפסים אישיים. אני בחורה די שקטה ו״פראיירית״ בואו נגיד כל שההתנהגות שלו כלפיי לא מוצדקת או מתקבלת על הדעת בשום צורה… עכשיו נגיע לעיקר- אני מרגישה שבעלי לא תומך בי בעליל. אני והוא רבנו לפני שבוע והייתה לי פליטת פה לא יפה, אבל היא הופנתה כלפי עצמי יש לציין. משהו בסגנון של ״ברגע שלא אהיה בעולם הזה בוא נראה מה תעשה בלעדיי״. מאז הוא התהפך עליי והגישה שלו אליי מזלזלת ומלאה בבוז וחוסר אנושיות. הוא מודע למה שאני עוברת לאחרונה בעבודה כי אני משתפת אותו בכוח. אני שבועיים בדיכאון כי אני מתמודדת עם הכל לבד כי אין לי את התמיכה שלו, בוכה בלי סוף, לא אוכלת, לא שותה, אני מרגישה ממוטטת, עייפה כל הזמן וחסרת אנרגיות ומוטיבציה. הוא אומר לי שאני מגזימה ברגשות שלי, חלשה ודרמה קווין. בקיצור- מזלזל ברגשות שלי ולא מביע הזדהות, סימפטיה או אמפטיה כלפיי ויוצר חיכוכים חדשים בכל הזדמנות. אמרתי לו שאם הוא מרגיש שהוא לא מסוגל לתמוך בי או להבין אותי אז שלפחות לא ירד עליי ויוריד לי את האוויר עוד יותר כי אני מרגישה במצוקה והוא פשוט מלגלג לי וממשיך בלהקטין אותי ואת הרגשות שלי. האווירה בבית עכורה ומגעילה. אני מרגישה חסרת אונים. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי ואת הבריאות הנפשית שלי. לא אכפת לי מעצמי והאמת שגם ממנו לא אכפת לי. אכפת לי רק מהילדה שלי. היא זקוקה לאמא חזקה אבל הכוחות שלי כבר אזלו…

כל כל רשה לקרוא את הדברים האלה נקרע לי הלב לא רק שיש לך קושי מהותי בעבודה הבעל שלך פשוט לא נותן לך מקום יש לי משפחה או חברות שאת יכולה לשתף במה שאת עוברת בעבודה ובכלל? האם בעלך תמיל היה ככה או שזה רק תקופה של חוסר תקשורת?

יש לי רק את אמא שלי שפנויה להקשיב לי, אפילו אבא שלי עושה לי מצפון וכועס עליי שאני רומה לעזוב את העבודה! אבסורד… לגבי בעלי, אם להיות כנה, מהרגע שנכנסתי להריון הוא השתנה ונהיה קשה לעיכול מה שנקרא… הוא מת על הילדה, אבל אפשר לומר שאני עושה הכל… כשהייתי סטודנטית והייתי זקוקה לו עם הילדה הוא הוציא לי את העיניים ורק איתי בלי סוף שנמאס לו כבר מהלימודים שלי, כאילו המסכה נפלה ועכשיו אני רואה אדם אגואיסט ונרקסיסט… עד לפני ההריון הוא היה אדם אחר, מקסים ומדהים, תומך והכל… אמרתי בהתחלה טוב אולי עוברת עליו תקופה ובוא יחזור לעצמו… התקופה הזאת כבר שנה וחצי עוד חיה ובועטת. והכל איתו תקין, אין משבר ואין כלום כי אני תמיד נותנת לו פתח לשתף ומייעצת לו כשהוא זקוק לי. אבל כשזה הפוך- אז עד כאן. זה פשוט לא קורה. ולא רק שהוא לא תומך כשאני במשברים הוא דואג להוריד לי את האוויר עוד יותר. כשאני חולה- רב איתי. כשאני במשבר- רב איתי. זה נשגב מבינתי! מה זה הטיפוס הזה?? זה לא האדם שהתאהבתי בו!

🫂💔

חיבוק חם ואני ממש מחזיקה לך אצבעות מה אמא שלך מציעה לך? היא מכירה את הסיפור לכל אורך הדרך אני חושבת שאולי את פשוט מדי מושלמת לבעלך וכשאת נשברת הוא עולה על הגל וגם מוריד לך. אולי הוא לא הבן אדם שאת צריכה לבכות לו? זה ממש קשה ומבאס אבל לא יודעת אם הייתי שורדת שבעלי יוריד במקום לעודד זה לגמרי ממוטט

😢😢😢

ממליצה לך טיפול רגשי עבורך 💜 מנסיון זה מציל חיים לגבי הבוס תתחילי להקליט ולתעד הכל שלמקרה שתצטרכי תכיני לו תביעה שמנה!