היי יקרות.. חייבת לשתף ולפרוק.. אני בחורה צעירה 24 וחצי, נשואה, אמא לתינוקת בת 9 חודשים. בשבועיים האחרונים אני עוברת משבר בעבודה עם הבוס.. וזה משבר מאוד מטלטל שמשפיע על העבודה, ואני כבר מחפשת מקום עבודה אחר כי נחצו קווים אדומים. השבועיים האחרונים היו מאוד טראומטיים בשבילי בגלל המשבר הזה. מעבר לכך שאני לא אוהבת את העבודה שלי, הסכסוך עם הבוס היה מאוד ברוטאלי מצידו שכלל צעקות וירידה לפסים אישיים. אני בחורה די שקטה ו״פראיירית״ בואו נגיד כל שההתנהגות שלו כלפיי לא מוצדקת או מתקבלת על הדעת בשום צורה… עכשיו נגיע לעיקר- אני מרגישה שבעלי לא תומך בי בעליל. אני והוא רבנו לפני שבוע והייתה לי פליטת פה לא יפה, אבל היא הופנתה כלפי עצמי יש לציין. משהו בסגנון של ״ברגע שלא אהיה בעולם הזה בוא נראה מה תעשה בלעדיי״. מאז הוא התהפך עליי והגישה שלו אליי מזלזלת ומלאה בבוז וחוסר אנושיות. הוא מודע למה שאני עוברת לאחרונה בעבודה כי אני משתפת אותו בכוח. אני שבועיים בדיכאון כי אני מתמודדת עם הכל לבד כי אין לי את התמיכה שלו, בוכה בלי סוף, לא אוכלת, לא שותה, אני מרגישה ממוטטת, עייפה כל הזמן וחסרת אנרגיות ומוטיבציה. הוא אומר לי שאני מגזימה ברגשות שלי, חלשה ודרמה קווין. בקיצור- מזלזל ברגשות שלי ולא מביע הזדהות, סימפטיה או אמפטיה כלפיי ויוצר חיכוכים חדשים בכל הזדמנות. אמרתי לו שאם הוא מרגיש שהוא לא מסוגל לתמוך בי או להבין אותי אז שלפחות לא ירד עליי ויוריד לי את האוויר עוד יותר כי אני מרגישה במצוקה והוא פשוט מלגלג לי וממשיך בלהקטין אותי ואת הרגשות שלי. האווירה בבית עכורה ומגעילה. אני מרגישה חסרת אונים. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי ואת הבריאות הנפשית שלי. לא אכפת לי מעצמי והאמת שגם ממנו לא אכפת לי. אכפת לי רק מהילדה שלי. היא זקוקה לאמא חזקה אבל הכוחות שלי כבר אזלו…

הקטנטונת שלך צריכה אותך ולמענה תשפרי את המצב, תחילה עם בעלך קחי אותו לשיחה שתשכין שלום, התנצלות על החלק שלך עם האגו בצד, תלמדו לצמוח מהמכשול הזה... ובנוגע לעבודה את יודעת בתוכך את התשובה, אל תשארי במקום עויין תתגאי ותאמיני בעצמך יש לך את הכוחות! בהצלחה