צעקות על ילדים/תינוקות תעזרו לי איך להימנע מזה מיואשת אכולת רגשות אשם עצובה שכזו אמא אני

תנסי במקום לצעוק לחבק אותם כמה שניות זה ירגיע אותך ואותם ואז תרדי לגובה עינים שלהם ותגידי מה שרצית במידה והם לא מקשיבים לדוגמא לא מפסיקים לדפוק על השולחן עם צעצוע למרות שאמרת להם פעם פעמיים פשוט לקחת את המשחק שוהם מתעצבנים תשארי רגועה זה יראה להם שאת חזקה ולא מפחדת מהם ומהצעקות שלהם

כמה שאת תיהי יותר רגועה הם יראו שאת זאת שמנהלת את הבית והם יקשיבו לך יותר זה דורש קצת זמן אבל זה יצליח לך בעזרת ה׳

רוצה לשתף סיטואציה שקרתה לך?

דבר ראשון שלא יהיה לך רגשות אשם כי אני בטוחה שאת אמא טובה ! ולכל אחת יש את הרגעים האלה אין אמא בעולם שאין לה רגשות אשם גם אם היא האמא הכי טובה בעולם ! ודבר שני ממליצה לך למצוא יום בשבוע שהוא שלך ! לקבוע עם חברות /בעל ולהשתחרר בדרכ זה ממלא באנרגיות

ההתמודדות הכי קשה שלי מול הילד זה לא להיכנע לרגשות שלי ולתסכול. הילד שלי בן 3 ומוציא לי את המיץ לפעמים. מאבק יומיומי שלי מול עצמי לא להתעצבן עליו. בהצלחה לך עם זה ! מודעות זה כבר יותר מחצי תהליך. כל מה שנותר זה לנשום כמה פעמים, להיזכר שזה ילד\ תינוק. תקשיבי קצת לעינת נתן. יש לה פודקאסט של אמא אמא בספוטיפיי, אמרה שם פעם משהו שאני מאוד התחברתי אליו. שאנחנו בתור מבוגרים בנינו עם עצמינו "חוזה" עם עצמינו. ב"חוזה" הזה אנחנו הגדרנו לעצמינו מה זה נכון ולא נכון.. לדוגמא, לאכול עם הידיים זה אסור, לשחק עם האוכל זה אסור, וכל מיני כאלה.. אבל הילדים שלנו עדיין לא בנו את החוזה הזה מול עצמם. ולכן הם חיים בלי חוקים. ומה שהם עושים מעצבן אותנו אבל רק בגלל שבחוזה שלנו זה אסור.. תחשבי על זה קצת, והרבה כעס ירד ממך..

לנשום. אם את מרגישה שאת מגיעה לסף ועומדת לצעוק עליהם, ללכת לחדר אחר להרגע או לבקש מבעלך להתחלף.

אני עם בן יחיד בן שנה וחודשיים מאוד תלותי בי ולא משחק עצמאי וכו אין לי דקה אני הולכת לשירותים-בוכה שוטפת כלים/מבשלת-בוכה מכור לפלאפון שלי-רוצה לקחת אותו כל הזמן. לא מאפשרת לו-בוכה ממש מנסה להפחית זמן מסך גם אני אבל הפלאפון שלי זה גם של עבודה, ואני חייבת הוא לא נותן לי לכתוב הודעה...בכי אומרים לו לא-צרחות נכנס לחדר שלי-יש לי פינת עבודה-רוצה לגעת במחשב, במקלדת, אומרת לו לא-בוכה לא מרשה לו להיכנס לחדר שלי-תמיד מנסה להיכנס הוא ילד מהמם. יפיוף, חכם, תקשורתי אבל מולי ורק מולי מלא מלא מתבכיין וקשה לי ממש עם הבכי במקום לתת לו לבכות יוצאת לי צעקה ״די״ ״רגע״ ״אמרתי רגע״ הוא ישר נבהל ומפסיק וזה מפחד מפחד ממני כבר ואני שבורה מזה ממש ממש צריכה ללדת עוד 7 שבועות ומפחדת שאז אהיה עם פחןת סבלנןת ואם לא אשנה את זה עכשיו אצעק עליו מלא וזה לא מגיע לו לא הבאתי לעולם ילד שיפחד ממני אבל ברגע האמת, אני מאבדת שליטה ועשתונות וצועקת וזה נורא באמת