היי, רציתי פשוט לפרוק. הבת שלי בת שנה ו8 חודשים ומהלילה היא עם חום. נתתי לה נורופן, זה עזר לה אבל בבוקר שוב חזר החום. בבוקר נאלצתי ללכת לעבודה והשארתי אותה עם בעלי שעובד מהבית. יצאתי מהבית עם רגשות אשם ועצבות. אני מרגישה אמא רעה שהשארתי אותה חולה בבית. החסרתי הרבה ימים בעבודה לאחרונה עקב סיבות רפואיות ולכן הלכתי היום לעבודה, כי אני יודעת שאם לא אלך היום אז יראו את זה בעין לא יפה ואני לא רוצה לקחת סיכון בפיטורים למרות שאני בהריון בשבוע 23 כך שאסור להם לפטר אותי מבחינת חוק אבל עדיין לא נעים לי. בקיצור אני מרגישה אשמה, אמא רעה וחסרת התחשבות. מישהי מזדהה? חווה גם את מה שאני חווה ומרגישה? אשמח למילות תמיכה, אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי.

שכחתי לציין שביקשתי מהמנהל שלי להשתחרר יותר מוקדם והוא אמר שיחפש פיתרון ויעדכן אותי

את לא אמא נוראית, להיפך. את אכפתית ולביאה אמיתית! גם בהריון, גם עובדת ומפרנסת וגם רגישה כל כך לילדה שהשארת בבית. ילדים חולים זה דבר שבשגרה.. כולם עוברים את זה וזה חשוב להתפתחות החיסונית שלהם. זה לא נעים אבל זה יעבור. תזכרי שגם לצאת לעבוד ולפרנס אותה זה בשבילה ולא פחות חשוב! אם יפטרו אותך זה לא יועיל לבת שלך שצריכה את הפרנסה הזו וגם לך בתור אישה ובתור האמא שלה . את בהריון אז לא יוכלו לפטר אותך בקלות אבל בכל זאת, תלמדי את עצמך להתמודד עם מחלות של ילדים ועם זה שלפעמים את לא יכולה להיות שם איתם ומישהו אחר מטפל בהם. כי תתכונני, זה הולך לקרות הרבה בשנים הקרובות. תפתחי חוסן פנימי ותזכרי שאת אמא מהממת שאוהבת את הבת שלה הכי בעולם וגם כשאת לא איתה זה לטובתה! כי את כנראה עושה משהו חשוב או סידורים / פרנסה / מתאווררת כדי לחזור עם כוחות מחודשים ולטפל בה ובבית. וחוצמזה השארת אותה עם אבא שלה לא עם זרים. תני לו להתמודד קצת הוא יסתדר תאמיני לי. תתחילי את היום שלך בלי דאגות, הכל יהיה מעולה