תובנות של שישי בערב. בשבועיים שלושה הראשונים אחרי הלידה כשהקטן בקושי ישן, והתקופה של הגזים, ואת לא בידיוק מכירה ומבינה אותו רציתי שהחודש הזה יעבור מהר.. ועכשיו, כשאני עם קצת יותר ניסיון אני מתגעגעת לתקופה הזו שהוא היה גור פיצפון ומתבאסת שהתקופה הזו לא תחזור. כאילו החודש הזה היה הלם, הייתי בשוק לדעתי.. פחדתי להרים, פחדתי להאכיל, פחדתי לצאת איתו מהבית, הייתי תשושה ועייפה בעיקר, לדעתי הוא בקושי נהנה ממני ואני מרגישה שבזבזתי ופספסתי את השבועות האלה. עכשיו כשהוא גדול יותר אני מסתכלת עליו ובאלי להעיר אותו משינה מרוב געגוע, אז איך לא היה לי את זה בגיל שבועיים? סתם פוסט אידיוטי, אבל הייתי חייבת לפרוק קצת.

לא פוסט אדיוטי בכלל, אני הייתי צריכה לשמוע את זה.תודה❤️

לא אדיוטי בכלל אני למשל עד גיל 6 חודשים הייתי כמו שכתוב בספר לא ראיתי ימינה שמואלה! והמון פחדים ולגמרי מקווה שבהריון הזה יהנה יותר בגיל הרך..

בכלל לא אידיוטי, מרגישה בדיוק כמוך באמת לא להאמין כמה מהר הם גדלים..

כן, ככה באמת ההרגשה עם הראשון- הכל חדש! עם הילד השני שמעתי מהרבה שהתקופה הראשונית יותר קלה מהבחינה הזאת בדיוק שהטיפול בתינוק זה כבר לא משהו זר ויש יותר ביטחון בטיפול בתקווה שגם נהנים מהתקופה הזאת יותר כי יודעים כמה הרגעים האלו עוברים מהר