איפשהו בכתה ב הבנתי שאני צריכה להכניס את הבטן פנימה. ידעתי שזה לא יפה. זוכרת שהתקלחתי עם חברה והבטן שלי הייתה גדולה לעומת שלה ובאותה הרגע שאבתי אותה פנימה- עד היום. בת 28, חכמה, אינטליגנטית, נשואה באושר, אמא לילדה והשני בדרך, תפקיד טוב בעבודה- עדיין הבטן בפנים. בעלי, כל עולמי, אהבת חיי מעולם לא ראה אותה באמת. הבושה גדולה מידיי וגם החשש. למה אני כותבת על זה? כי החברה שלנו מעוותת וצבועה. רגע אחד הבטן הזאת זה הדבר הכי דוחה, לא מושך, לא בריא, לא אסתטי שיש!! בעולם שבו סוגדים לרזון קיצוני ונגעלים משומן- פתאום הבטן היא מבורכת! היא יפה! היא חמודה! שמעתי אפילו סקסית מתישהו. ואני מתה להבין את הדו פרצופיות הזו!! ילדות שמנמנות בוכות בלילה במיטה ומתפללות רק להיות רזות. רק שיהיה לי רווח ברגלים. רק שהבטן תהיה שטוחה. כי בכל מקום מטפטפים שלהן שאיך שהן זה הכי רע שיכול להיות. ואז לפתע פתאום את אישה, אמא לעתיד. והבטן הזאת שכל החיים הייתי שורטת, שונאת, מתפללת שתיעלם רק הולכת וגדלה ואיתה גם השמחה והאהבה בלב לתינוק המיוחל. כמה הייתי מכאיבה לה פעם.. כמה אני רק רוצה ללטף אותה היום. מבקשת בפורום הזה סליחה מעצמי, מהבטן הזו שקיללתי מאז כיתה ב. ששרטתי בעצבים בגיל 16 כשצעקו לי ברחוב ״סתמי תפה יא שמנה״. סליחה מהגוף שלי שקיבל כדורים משלשלים, הרעבה לסירוגין, התקפי בולמוס לסירוגין, שנאה עצמית, פיזית שריטות ומכות ורצון רק להיפטר ממנו ולהיות אחרת. סליחה בטן שלי על כל מה שעשיתי לך לאורך השנים. אני לא אשמה אני גדלתי לעולם מעוות שלימד אותי איך לשנוא את עצמי. אני אוהבת אותך בטן יקרה ותודה שאת סוחבת בגאווה וביופי עצום את האוצר שלי.💕🙏🏽

וואוו את כותבת מהמם!!! התרגשתי🥰

סתם אומרת שלפני מה שהבנתי זה דווקא מאוד בריא להכניס את הבטן כי השרירים ככה מתחזקים, אני הבנתי שזה דבר טוב..

מדהימה גם אני שנים הייתי מכניסה את הבטן מתוך הרגל לפני שנתיים נשמתי אוויר והוצאתי את הבטן בפעם הראשונה מזה שנים איזה כיף שזה עבר הגוף שלנו עובר כל כך הרבה במהלך כל השנים ומגיע לו אהבה וחמלה במיוחד אחרי ההריונות והלידות ❤️