אני רואה את החרדה לנסות להקלט, את הדריכות, הקריאה המרובה, המעקב אחרי סימנים, קניית מקלות ביוץ וביצוע שלהם פעם-פעמיים ביום, צפייה בעשרות סרטוני יו-טיוב, אני רואה את המעקב ביומן, את ההשקעה ביזימת אינטימיות. אני רואה את האכזבה והכאב כשהמקל יצא שלילי. אני רואה את העייפות, אני רואה את הוויתור על הריצה בלית ברירה, אני רואה את ההתרגשות מזה שנקלטת, אני רואה גם את החרדה, אני רואה את המגבלות - ביצים, בשר, דגים, גבינות, שטיפת ירקות, אלכוהול ועוד ועוד ועוד. אני רואה את הבחילות, אני רואה את הקושי להסתיר, אני רואה את הקושי למצוא בגדים בבוקר כל יום מחדש, אני רואה את האי נוחות, אני רואה את ההורמונים, את התחושה שאת לא מכירה את עצמך, אני רואה את הצרבות, אני רואה את החרדה סביב הבדיקות, אני רואה את הטרטור וההתעסקות, אני רואה את הסדר והמשימות, אני רואה אותך גדלה, מתמודדת עם שינוי גופני, שוב, חרדה וגם התרגשות. אני רואה אותך מתקשה לישון בלילה, לא מוצאת תנוחה, לא מצליחה לחזור לישון, אני רואה שנהיה לך כבד, אני רואה את המגבלות באימונים, אני רואה את ההשקעה והנכונות להמשיך להתאמן, אני רואה את ההשקעה בלנסות לאכול בריא, לקחת ויטמינים, לזוז, אני רואה את הקריאה והבירור והרשימות והעיסוקים של כל הפינות של היום שאחרי, אני רואה את התקווה. אני רואה את החלומות שמתנפצים, את החישוב מסלול מחדש בעבודה. אני רואה את האיטיות, את תחושת הזרות והתפקוד השונה - גם בעבודה וגם בבית. אני רואה את הקושי להוציא את הכלב לטיול, את הקושי לבלות כרגיל, את החרדה מהמצב הבטחוני וגם מהקורונה ואיך הכל מוגבר עכשיו. כי את דואגת בשביל שניים. אני רואה את הבירור של שותפים לדרך כמו דולה, אני רואה את הטרחה בללכת למוניטור באמצע היום, אני רואה את כאבי השרירים, את הסיוט במיון, את המעקב אחרי התנועות כל יום, כמה פעמים ביום. אני רואה את המאמץ להגיע לדמי לידה גבוהים גם כשממש אין לך כח. אני רואה את נטילת הטיפות לקראת הלידה, אני רואה את הצירים המוקדמים, את הכאבים, את חוסר האונים, את הפיפי בתדירות גבוהה. אני רואה את החששות. אני רואה את הלידה שלא התחילה כמו שקיווית ולא הסתיימה כמו שקיווית, אבל ברוך השם בשלום לשניכם. אני רואה את הדאגה, אני רואה את הקשיים בהנקה. אני רואה את ההשקעה והנחישות שלך לספק לו חלב אם. אני רואה את העייפות, אני רואה את ההקרבה. את הגוף שזר, את התפרים, את ההתמודדות לבד עם כל הטירוף הזה. את הציפיה שהוא יחזור מוקדם מהעבודה, את האכזבה. את הקושי לעשות את זה עם כלב. אני רואה אותך ואת החיים שלך שהשתנו לגמרי. ואפילו שלא היית מוותרת על זה בחיים, אני רואה את הצורך שלך שגם הוא קצת יראה ויעריך.

מטורף!

מרגש

כמה נכון ❤️