כשאישה יולדת, היא מקבלת צירים שמביאים אותה עד לשערי מוות. אין שום התחייבות שהיא תרד ממיטת הלידה בשלום. חז"ל מגלים לנו שאבריה של האישה מתפרקים בשעת הלידה, ואין כוחותיה חוזרים אליה עד עשרים וארבעה חודשים. והאישה מסכנת את עצמה ואת חייה בלידות, ולמרות זאת היא מוכנה להמשיך וללדת. כשאישה נמצאת בחודש התשיעי להריונה והיא מקבלת צירים ביום השבת, מחללים עליה את השבת משום פקוח נפש, שפירושו - סכנת חיים. בעל יקר שים לב! אשתך סיכנה את חייה מספר פעמים כדי שיהיה מי שיאמר לך 'אבא', כדי שיהיה מי שיחבק אותך בשובך מהעבודה. האם יש גבר שסיכן את חייו בשביל אשתו אפילו פעם אחת?? בנוסף לכך היא מניקה את הילד, שולחת אותו כל בוקר לגן של שושנה עם פרוסה ובננה, מְלֲוָוה אותו במשך בית הספר היסודי, עוברת איתו את התיכון ומכינה אותו למבחנים. אנחנו הגברים צריכים להיות אסירי תודה לנשותינו על 'מסירוּת הנפש' העצומה והאינסופית שלהן. נא להעריך!

בעיני טקסט ממש שובניסטי, מה זה צריך להיות? בדיוק ככה ממדרים גברים, על ידי חיזוק הקביעה שהאישה בהכרח מביאה לגן, מכינה למבחנים, מקלחת וכו. תפיסה כל כך מיושנת שלפיה הגבר לא שותף למטלות הבית והמערכת המשפחתית … אנחנו ב2023 עוד שניה

ממש קריפי

לא חייבות להסכים...אני אישית התחברתי כי בעלי רוב היום לא בבית הוא עובד ואני בבית עם הילדים מבחירה אישית!!! ובשמחה אני פסיכולוגית ועובדת סוציאלית והתפטרתי לטובת הילדים בזה אני מאמינה יותררר וגאה בעצמי!! בעלי שותף למטלות אך את רובן אני עושה באהבה למעני למען בעלי המווושלם והילדים היפים שלי❤

בעלי מרוויח טובבבב כך מתאפשר לי להיות בבית ולבזבז כסף על הילדים בקניון תודה להשם