בן שנתיים וחודשיים.. יודעת שזה גיל מאתגר ומופלא בו זמנית.. הוא ילד מקסים ומהמם וחכםה אבל מרביץ (כמו כולם מניחה) לפעמיפ אני מאבדת את זה כי הוא ממש ממש מכאיב לאחיו בן השנה ואני לא רןצה כל היום לכעוס עליו או לצעןק..אני משתדלת כמה שפחות והןא ילד טוב אבל הרבה מכות.. מחבק אותו לפעמיפ אבל גם מעיף לו צ׳פחות.. ניסיתי להתעלם אבל זה מחמיר אפ לא אומרת משהו באותו רגע הוא ממש מכאיב לו.. המטפלת במעון אמרה לי שהפ שמים אותם בפינת מחשבה כם מרביצים ל2-3 דק.. זה נראה לי נןראי אבל אני גם עןשה את זה בבית אומרת לו עכשין אתה לא זז מכאן כי אתה מרביץ והןא לא זז (אני מקוןה שזה גבולות טןבים) אבל מתבכיין ומבקש לחזןר.. מחכה קצת ואומרת לו שיחזור אבל בלי להרביץ... אשמח לדעת איך להגיב... לא רןצה לכבות אותו אני אוהבת שהוא שמחחח אבל המגות כל היום... הבנתי שזה תשומת לב וכו׳ אבל הוא מקבל תמיד ודואגים לתת לו את המקום שלו בהכל !

צריך לשים לב אולי הוא חווה משהו דומה בגן שגורם לו להתנהג ככה אל תשכחי רוב היום הוא לא איתך הוא עם גננות וילדים בני גילו.. לא כל תשומת הלב מופנת אליו מה שהוא רגיל מהבית כביכול. מה שבטוח זה זמני וזה יעבור לקראת שנתיים וחצי שלוש.. זה בסדר גמור לשים בפינת מחשבה בגיל הזה הילד מפתח במוח שלו את הקטע של הגבולות גם אצלך וגם אצלו והוא בוחן אפילו שלא נראה לך אין ציונים בלהיות אמא תעשי מה שאומר לך בלב הכי טוב לעשות ותעשי ❤️

א. להסביר לו מלא ב. לשים לב לשבח אותו על מה שכן עושה.. ולשתף אותו בגידול האח.. שירגיש אחריות וחלק מהסיפור. וכן לפעמים צריך לשים בפינת המחשבה *אבל* לשים לב שזה לא יותר מדקה שתיים.. אחכ הילד כבר מאבד את זה ולא זוכר ומבין בכלל למה הוא יושב שם..