הבת שלי במעון עוד חודש בת שנתיים היא נושכת ילדים במעון :( זה לפחות מה שהגננת אמרה. גם בבית היא נושכת אותנו כשמתעצבנת/ מתוסכלת/או לפעמים שאומרים לה מה לעשות ובמיוחד כשאומרים לה לא. מה אני עושה? איך אפשר לעבוד על זה איתה שלא תנשך? מעבר לזה שרחמים על הילדים הקטנטנים שם (ואני מתה עליה שלא תבינו לא נכון), אני מפחדת שלא ירצו לשחק איתה בהמשך. הגננת אמרה שהיא עובדת איתה על זה, ושזו דרך התקשורת שלה.. ושזה עוד לא שלב שילדים מחרימים אבל משום מה זה לא מרגיש לי נכון.. בזרטונים שאנחנו מקבלים מהמעון אני רואה אותה הרבה לבד בפינה משחקת עם עצמה.. זה אוכל אותי

ואייייי גם הבן שלייייי

.

זה גיל כזה הם לא יודעם אך להגיב לסיטואציה צריך הרבה לדבר לא יעזור ללכת ראש בראש ולהגיד לא אסור ולכעוס כי היא תעשה דווקא שילד שלי נושך אני אומרת לו זה לא נעים לי תעשה טובה לאמא ומקשיב בבית יותר הרגע במעון עדין נושך זה עובר .. עבדתי במעון וזה עובר בסופו של דבר צריך יותר לתת צומת לב וחיבוק ולדבר בנחת רק ככה מבינים

זה לא עוזר היא ככה כבר המון זמן . וניסיתי גם מלא פעמים לבקש ממנה להביא לי טובה או לתת נשיקה ולהסביר שזה לא נעים ושזה כואב , היא פשוט ממשיכה ... היא גם לא מדברת עדיין אני תוהה אם זה קשור..

גם שלי לא מדבר זה קשור כי היא מתעצבנת היא לא יודעת אך להגיב

אז איך אני יכולה לעזור לה ? מאד מתסכל ..

קחי אותה בנחת שימי אותה בצד ותגידי לה תרגעי פה היא תבכה תבכה אל תתייחסי אלייה היא תרגע ואז תחזור אליי רגועה את תראי

כל פעם שהיא חוזרת על זה קחי אותה ישימו אותה בצד ותגידי לה כמה פעמים זה לא נעים לי לא נושכים אפשר לעשות טובה חיבוק נשיקה למה את מתעצבנת ? רוצה את זה אין בעיה תבקשי ביפה דברי איתה כמו בוגרת

ילדים עושים את זה לרוב כשהם לא מצליחים/יודעים לבטא במילים את מה שהם מרגישים או רוצים.. יש באינסטה את מלי דיין היא מדריכת הורים, יש לה בהיילטים כל מיני הסברים על מצבים כאלה

הבייבי שלי בן שנה וארבעה חודשים תכף והוא גם נושך לעיתים. הגן הוא כרגע החיים החברתיים שלהם, וכל אחד מהקטנים יש רצונות משלו והרבה פעמים הרצונות מנוגדים לרצונות של האחר. הקטנים לומדים להתמודד במצבים שונים, הם נתקלים בקשיים ופורקים את התסכול על מי שמולם, (לדים/ מבוגרים/ חפצים...). תוקפנות בגילאים האלו היא אחת הדרכים לפתרון קונפליקטים. חשוב להבין שהתוקפנות היא תופעה נורמלית מבחינה התפתחותית אצל פעוטות בני שנה עד שלוש. זו תוצאה של תסכול כשאין לפעוט מספיק כלים כדי לבטא את עצמו, אין לו מספיק ניסיון כדי להבין את חומרת מעשיו ואין לו את היכולת לווסת את התסכול או הכעס שהצטבר בתוכו. מה שאני מציעה לך לעשות בבית, זה לנסות להבין את הסיטואציה מנקודת מבטו, לזהות מה הסיבה לתוקפנות, ולתת מענה ופרשנותצ בהתאם. למשל, לפעמים ילד רוצה ליצור אינטראקציה ולא יודע איך. אם תראי שהוא נושך אתכם כבדיחה או כניסיון ליצור אינטראקציה, אז תוכלי לומר לו "בוא תנסה בעדינות" או "אפשר לקחת את היד שלי וביחד לגעת בצורה נעימה"...כשהילד לא יודע לבטא את עצמו, אפשר לתמלל את הרצונות שלו. דוגמא נוספת: "אני רואה שאתה רצית את הצעצוע בחנות, ביום ההולדת תבחר לך צעצוע, ועד אז יש לך מגוון גדול בבית"), ואת התחושות שלו (למשל: "אני רואה שאתה נעלבת שאבא לקח את המפתחות שלו, בוא נמצא ביחד משחק אחר...). לדעתי צריך שיהיו גבולות ברורים וחד משמעיים בנוגע לנשיכות ואלימות, ושאת ובעלך תהיו מתואמים בעמדותיכם. חשובה מאוד העקביות בתגובה כדי לא לבלבל את הקטן ושהוא יבין מה מצפים ממנו. חשוב לא להשאיר את פעוט ללא מענה, אלא להסביר לו מה התגובה המתאימה.. "אני רואה שאתה כועס, בוא נבקש את הכדור בחזרה". במקביל, כשהוא כן מצליח, רצוי לחזק בצורה מילולית את ההתנהגויות החיוביות.. איזה יופי שחיכית בסבלנות, אפשר לשחק ביחד? של מי התור עכשיו. לעיתים תוקפנות יכולה להיות בגלל צורך במגע ותנועה, עבודה בחיימר ופעילות גופנית עשויות להפחית את הדחף. כמו גם הרבה חיבוקים ונשיקות ואהבה. הקטנטנים עדיין צריכים אותנו כדי שנשמש להם כפה המבטא במילים ברורות, את מה שהם עדיין לא מצליחים להגיד. ככה נוכל לעזור לפתור את הקונפליקט ולא להיות שופטים, פשוט לעזור לו לבטא את עצמו מבלי להכריע באותו רגע מי צודק, אלא ללמד הקשבה, עמידה על רצונות, פשרנות, מציאת פתרונות ותקשורת בריאה. נלמד אותם מה מותר ומה לא, נציב גבולות ברורים בהרבה סבלנות ואהבה. ❤️

בגיל הזה יש ילדים שעדיין צריכים את התחושה בפה ולכן הם נושכים. אפשר לתת לה נשכן או בובה ולהגיד לה שאת זה היא יכולה לנשוך ועל זה " להוציא את העצבים " זה יכול לעזור

זה בדיוק הגיל..ועוד את כותבת שהיא לא מדברת עדיין, אז התסכול מתבטא בצורה הזו. לפעמים כמו ששוש כתבה זה נובע מצורך תחושתי עמוק בפה. היא גם מריירת? אפשר לתת לה לאכול דברים קשים(תפוח, מלפפון וכד'), לעסות לה את החניכיים, לתת לה להפריח בועות סבון, לשתות מקש, צחצוח שיניים, נקישות בשיניים.. ובקיצור- כל דבר שגורם לה להפעיל את שרירי הפה.