פוסט לפריקה! לפעמים אני טועה לעצמי למה אני עוד כאן? למה אני לא מפרקת את החבילה שלי וחוזרת להורים שלי.. יום שישי הגן מסתיים ב12 מוציאה את הקטני, מגיעה הביתה , הבית כמובן צריך את הסדר ניקיון לדאוג לילדה להאכיל אותו בכל זאת בן 10 חודשים דורש להיות איתי בכל הזדמנות לא רוצה שאלך ממנו, בזמן שישן ניצלתי את זה הכנתי סיר אורז עשיתי כמה מכונות להוריד עומס , הוצאתי לנו קציצות שיפשירו שנעשה בנינגה בערב שיגיע מהעבודה .. וכן לא הייתה לי עזרה בין לבין צריכה לעשות הכל ולהספיק, את הקציצות הנינג’ה אנחנו תמיד עושים לפני שיושבים לאכול.. שאלתי אותו מתי מגיע בזמן הזה האכלתי את הקטנציק כי כבר הראה סימני עייפות, וחמש דקות לפני שהגיע כבר חיברתי את הנינג’ה ככה שישאר רק להשים את הקציצות ונשב לאכול, החצוף נכנס הביתה החצוף ועוד בא אלי בטענות למה לא הכנתי את הקציצות אז אמרתי לו אני באמת מצטערת שלא הכנתי להזכירך לא היה לי עזרה היום, והוא עוד טוען שזה עיניין של רבע שעה…. האמת שכבר די נמאס לי לגמרי! תמיד ימצא מה להגיד, והסוף זה שזה תמיד מסתובב עלי שאני הלא בסדר! עייפה, עייפה נפשית באמת.

ניסית לדבר איתו על זה? להסביר לו שאת בעצמך גם לא נחה ושכדאי שיתחיל להעריך אותך קצת יותר?

אז התשובה שקיבלתי זה מה עשיתי מהשעה 12 עד 19 בערב בבית, ״הבית הפוך ומבולגן״😂 שוכח שיש לו ילד וזה שיש כביסה בסלון שצריך לקפל מין הסתם שהילד ער הילד דורש צומת לב

לצערי מבינה אותך כל כך. ויותר מזה גברים לא מבינים מה זה חופשת לידה הם חושבים שאת בבית יושבת רגל על רגל לא משנה כמה תסבירי להם. והם מבחינתם עובדים קשים ולא יכולים לקום בלילות כי אז עייפים. אבל אנחנו צריכות להיות 24/7 ערות. וזה ככה על קצה המזלג. אישית אני בבית מרגישה כמו חד הורית

קטני, אני לא בחופשת לידה חזרתי לעבודה לפני חודש והקטנציק נכנס לגן, אצלי הוא עוזר עושה אין לי תלונה או טענה בנושא, החוצפה שלו זה שנכנס ועוד בא אלי בגישה של למה הפרצוף שלי ככה כי נשמה בוא אני עייפה , וחמה לא הכנת את הקציצות זה רק רבע שעה כאילו מה נראה לך?

הבנתי שאת לא בחופשת לידה, נתתי דוגמה לחשיבה שלהם. רשמתי שגברים לא מבינים חושבים שאנחנו סופר וומן. ברכה שיש לך גבר שעוזר. תדברי איתי ותגידי לו מה שאת מרגישה. במיוחד שאם זה לא קורה ככה בדרך כלל. או שתעקצי בחזרה.

תאמיני לי שאני יורה גם בלי להשים לב לפעמים למה שאני אומרת, אני אומרת שאני מרגישה אבל זה התמסכנות.. לא משנה מה קורה תמיד אני יוצאת החרא

אין לך מה להרגיש חרא!! את לא חרא ולרגע שלא יגרום לך להרגיש ככה!! הוא חייב שיחה לגבי זה גם בעלי ככה אמנם לא מעיר במילים אבל אוהב לעשות פרצופים של מאוכזב חחחחחחח מי ישמע אני המשרתת שלו שהוא מאוכזב שכח שגם יש פה ילדה בת 9 חודש

אני תמיד מרגישה חרא ובוכה כמו איזה תינוקת מלאה עד אפס מקום כל הזמן טועה לעצמי למה העונש הזה ומה התיקונים האלה, אני כבר עייפה נפשית.. ובואי מהיום הראשון שהכרנו ידע שאני והמטבח קצת רחוקים, זה לא היה בהכחשה. ובאמת שחיכיתי שיגיע בשביל להכין את זה ושנאכל חם , והוא לא מצליח להבין את זה הוא תמיד מוציא את החרא

את בסדר גמור ואת אלופה!!! הם לא יודעים להעריך לפעמים.

הלוואי.. לפעמים באלי פשוט לקחת את הרגליים ולהיעלם

אז תעשי. בערב תצאי לסיבוב תעשי הליכה תנקי קצת את הראש תשאפי אוויר.