נכנסתי להריון שני לא מתוכנן כשהגדול שלי בן שבעה חודשים. זה אוצר שאלד כשהוא יהיה בן שנה ושלוש. אני כל כך אוהבת אותו ומרגישה כל כך לא מוכנה לפנות עוד מקום בלב שלי לעוד ילד. במקצוע שלי אני גננת, ואני אוהבת ילדים בכל ליבי, ואני יודעת שאפשר לאהוב גם 30 ילדים ביחד, אבל כשזה הילד שלי זה שונה ואינטנסיבי הרבה יותר. מפחדת שהוא יצטרך אותי ואני לא אוכל להיות שם בשבילו וההפך גם לקטן/קטנה... בעלי עושה כל מה שהוא יכול אבל הוא חוזר בסביבות 7 בערב, זה היהי אחרי ההרדמות והמקלחות כשאני כבר אהיה סחוטה... לא יודעת איך אוכל לפנות מקום בלב שלי לעוד ילד עכשיו, רציתי לחכות שנתיים....

אמא שלי תמיד אמרה שבא עוד ילד הלב מתרחב כל ילד יש לו את כמות אהבה מטורפת שאי אפשר להסביר

בלב של אמא יש מקום לכולם. זה תהליך ויהיה לך זמן להתכונן לזה זה פאניקה של ההתחלה. אני בטוחה שכשזה יגיע, ההסתכלות והתחושה יקבלו פרופורציה

זה אותו דבר אם עכשו או אחרי שנתיים אותו קשיים ואותו תענוג

זה טבעי שאת מרגישה ככה, אל תלחצי את תראי שאת לא תרגישי ככה אחרי הלידה, ו"לגדול" שלך יהיה כיף שיהיה לו אח שצמוד אליו לשחק איתו. ברכה משמים!

לא צריך לפנות מקום מתווסף לך עוד מקום 😍

אני חושבת שההבדל היחיד בין עכשיו לעוד שנה וחצי זה פשוט שצברת יותר זמן איכות עם הגדול.. הקשיים יהיו כנראה די זהים. מצד שני, אתם תצברו בזמן הזה יותר רגעים של ביחד ♥️ זה משהו אחר שאת עוד לא מכירה, אבל יש קסם בלהקריא סיפור לשניים, אפילו בזה שהם שוכבים זה לצד זה על השטיח.. שלא לדבר על כשהם גדלים ומשחקים יחד ונהיים חברים טובים. אניממש מבינה אותך, אצלי הם באמת פער של שנתיים ועדיין הייתי באותה תחושה.. אבל זה פשוט משהו אחר ♥️ זה שינוי גדול לכולם..

בדיוק כמו ההפרש אצלי הקטנה כבר בת שנה וחודשיים והן משחקות ביחד ונותנות גם לי זמן לנשום זה המתנה הכי טובה שאת יכולה להעניק לגדול שלך ♥️

אמן תודה לכולן